מוזות/שתיקות והרבה צבעים שביניהן

30/11/2012

מוזות/שתיקות ומה שביניהן

על חשיבות האמנות בזמן מלחמה

שנים שאני מוצאת עצמי מציירת כמי שנטלו ממנו חלק מנשמתו. הייתי רוצה למעוך שפופרות צבע על הפלטה ולמשוח צבע עסיסי על גבי מצעי הציור לתת לו להפריח בתוכי מדבר צחיח מאד שקנה שביתה שם. איני מצליחה. שנה ארוכה ציירתי זאבים. אלו צבאו לפתחי, מלאי תנועה והבעה עיניהם יורות זיקים או מביטות בטוב כלבי. ידעתי שאני עוסקת באחר המוחלט, אחר שמקובל לראות בו רוע, כזה המנכס את התקופה, את רוח הזמן (Zeit geist). החלטתי לא להלחם בהם, אם איני יכולה לנצח אותם אולי מוטב שאצטרף ללהקתם. הזאב שהוא חיה שנויה במחלוקת, מעורר בי שאלות קיומיות, מחד הוא מוצאו של הכלב. חיה נאמנה ואהובה על האדם. מאידך זו חיה טורפת ומאיימת, מתי למעשה הופך הזאב לאויב? דילמה זו עולה בעיקר כאשר אני בוחרת לצייר זאב שרובה הצייד מונח על גווייתו, כאות לנצחונו של הצייד, אז מי כאן האוייב?

"גאוות הצייד" מתוך התערוכה  "קשור היטב" , בית האמנים ת-א דצמבר 2011

 לימים נודע לי שסטלין שליטה הנורא של רוסיה היה יושב בכל הישיבות עם דפי נייר ומשרבט, כולם חשבו שהוא היה כותב את פרוטוקול הישיבות, אך לא, סטלין ישב בישיבות ורשם בקולמוסו זאבים. הדבר גרם לי לרתיעה עזה. ושוב נפל לי האסימון, כי לא בכדי אני רושמת זאבים, זוהי אכן רוח הזמן. אתמול נקרה בדרכי הקריאה והחיפוש שלי מאמר מעניין על יצירות אמנות שהוברחו מסוריה ללונדון לחשוף שם את אמנות המלחמה של לוחמי החופש בעם הסורי.

http://www.guardian.co.uk/world/2012/nov/23/smuggled-syria-london-art-war

.המהפכה שלנו היא על המגף של הממשלה". כך כותב עזה אבו ראבייה יוצר היצירה הזו"

• guardian.co.uk, Friday 23 November 2012 12.17 GMT

Detail from Azza Abou Rabieh's Our Revolution is on the Boot of Our Government, from the series Syrian Book (2011). Photograph: Azza Abou Rabieh

מה יכול לשקף טוב יותר את רוח העם, מאשר המראה שמציבים להם אמני הדור. ביצירת האמנות יש ביטוי נגיש ומיידי, כאשר האמן חש את הדברים בחוזקה הוא יקיז אותם במהירות. כך גם יקרה למתבונן שיקלוט את המסר הנצרב במבט. נראות הדברים תבוא מן המקומות הכואבים של המחאה ומן הזעקה.

מהירות הקליע ותפיסת המבט (הוצג בפופולוס ת-א ב2000) ציטוט "כתת יורים" 3 במאי 1808, של גויה.

אתמול נסעתי לתערוכה בגלריה של אום אל פחם. הלמו בי דימויים שזעקו את הדיסוננס העמוק, בין הקיום השליו שלנו לכאורה, לבין הפער המעמדי והתחושה של אנשי המיעוטים. תחושה שהזרות , הניכור והעקירה עוד לא נטשו אותה. אמנים אלו נותרו במאבק כי עבורם המלחמה נמשכת והיא תמשך כל עוד לא הסתיים הכיבוש ולא נוצר הגשר המחבר על פני התהום המבדילה בין הערבים הפלסטינים לבין היהודים כאן. כל ציור, הדפס או מיצב העבירו לי את המסר, את הבעייה הקולקטיבית, את הרצון העז שלהם להיות שווים, להחזיר להם את הזהות ואת הגאווה, הגבולות והמקום. הציורים והמיצבים היו מרהיבים, יוצרים אלו אינם צריכים לחפש את מקורות יצירתם. המלחמה הפנימית ומצבם האובייקטיבי הם הנושאים בנטל  יצירתם, המשמשת כמראה למציאות חייהם ולהפך. בציורו גדול המדות (2.5מ' על 1.5 מ') חאדר וישאח, אמן יליד עזה העוסק באביב הערבי בעיקר. מראה תקרית (מתוך צילום בעתונות) שהתרחשה בזמן המהפכה בתוניס. בו שוטרים על מגיניהם מנסים להדוף מפגינים. כאשר אחד המפגינים עולה על השוטרים כמי שעולה על סוסו . לוחם שאיבד כל פחד מפני השוטרים, מפני הכליאה, כך גם איבד את פחד המוות. הזינוק שלו מתאפשר רק באמצעות מצב נפשי/רוחני אקסטטי. חאדר כורך בציורו את מהפכת תוניס הראשונה עם זו האחרונה של סוריה. הסצנה לקוחה מצילום עתונאי בזמן המהומות בתוניס, אך את האיש המתנפל על השוטרים הוא הופך לשקוף ודרכו נראים לוחמי חופש סורים.

 חאדר וואשאח , המהפכה בתוניס/לוחמי חופש סורים.

את השנה האחרונה ציירתי בגוונים עכורים מתמוססים כעולם שאיבד יציבות. דימויים שעלו על המצעים עסקו בדיסוננס המתואר בשירו של ח.נ. ביאליק, "השוחט שחט והשיטה פרחה" מהפכות "האביב הערבי" מלחמה של ישראל בעזה להשבת ההרתעה? כיבוש שאינו מסתיים , מחסומים פגיעה באזרחים פלסטינים ועולם כמנהגו נוהג. הממשלה ממשיכה להבטיח יציבות וצמיחה אך בו זמנית מצפינה אמת כלכלית קשה ותקציב קורס. המחאה התעלמה לחלוטין מהכיבוש מהתושבים הערביים וממעמד הפועלים, היא עסקה במעמד הבינים שאינו מוכן להפרד מהחמאה על הלחם, תוך התעלמות מוחלטת מהכיבוש ומערביי ישראל. הסיכוי לשינוי הנהגה אפסי ומעטים מוכנים לקחת חלק בתפקיד הקשה של יצירת שינוי. 

אחוזת דיבוק ואמפתיה, נשביתי בתוך עולם הלכלוך והמחיקה שאותו אני יוצרת, עולם שכולו מלחמה  על רקע של יופי בנאלי שהולך ומתמוסס. יופי שהאוחזים בנשק מכוונים להורגו.

הם יורים גם בורדים. מתוך הסדרה "גן של ורדים" אוקטובר  2012 

וכי אפשר לסיים מאמר על אמנות בזמן מלחמה מבלי להזכיר את יצירתו המונומנטלית של פיקסו ?

פבלו פיקאסו, גרניקה, 1937, שמן על בד, 349776Xס"מ, מוזיאון ריינה סופיה, מדריד, ספרד.

© Succession Picasso 2009 

הציור "גרניקה" של פיקאסו הוא אחד מסמלי המחאה נגד תוצאותיה הרות האסון של כל מלחמה. היצירה נקראת על שם העיר הבאסקית גרניקה, שהופגזה על ידי מטוסי קרב גרמניים במהלך מלחמת האזרחים בספרד 1937.