Blog

 

 
האלה שנטלה חלק בהיסטוריה של עמק יזרעאל, לוקחת היום חלק במסלול נחשק של השביל המסומן כירוק. בצל האלה נרקמו סודות ונפתרו סוגיות של קבוצה שהתפלגה מקיבוץ אלונים בשנות ה50

 

20/04/2015

 

 

 

 

בעמק של אלונים יפי נוף וגזע עתירי ירוקים של אביב פורח, ניצב עץ אלה עצום ממדים. לו ניתן היה לציין ולבחור בין האלות ללא ספק הייתה זו מקבלת את תואר וונוס העמק. 64 שנים, כשנה מיום היוולדי, עשיתי מסע קצר ולא מעייף בגלל חולשת רגלי הימנית שדורבן חבר לעקבה. המסלול שנבחר היה מקטע האלונים והאלות בשביל עוטף טבעון, הנושק לקיבוץ אלונים. כשלעצמו מקום כל כך יפה שקשה שלא להתנתק בו מכל הקשור לחיי דיומא ולמשובות הפוליטיקה המייתרות את הוויתנו העכשיוית. עם זאת ביקורי במקום החזיר אותי לאזור זמן שונה בתכלית ופוליטי לא פחות.

“במאי 1951 פרץ במלוא עוזו משבר  הפילוג בקיבוץ המאוחד. הקרע עם אנשי מפ”ם הביא לגירושם של אנשי מפא”י מקיבוץ נען, עד מהרה פשטה בתנועה הקיבוצית כשלהבת רוח הפילוג, ושלושים קיבוצים הודיעו על פרישתם מהקיבוץ המאוחד” (ויקיפדיה). “משפט פראג” (פראג שהייתה אז גרורה של ברה”מ) ב-1952 נעצר בברה”מ מרדכי אורן עסקן פוליטי במפ”ם וחבר קיבוץ מזרע. הוא נשפט והואשם בריגול לטובת בריטניה ונידון ל15 שנות מאסר, כך גם רודולף סלנסקי בכיר בממשל שהורשע ונדון למוות והודגשה יהדותו. היו אלו האשמות שנועדו להכפיש את הציונות. אך במפלגה התעקשו משה סנה ונאמניו להסכים דווקא עם עמדת המפלגה הקומוניסטית. כך גם נהגו עם קנוניית הרופאים הנלווית. “הרופאים הואשמו בחברות בארגון יהודי הקשור עם הג’וינט, שקשר קשר להמתת מנהיגי ברית המועצות באמצעים רפואיים ועל ידי הרעלה.” (ויקיפדיה)  הפרשה שאופיינה בנימה אנטישמית גלויה הציפה גלים שהדהדו כאן בארץ שזה אך קמה מחורבות השואה  ”דבר המשפט גרם לזעזוע בישראל. מחד יצא דוד בן-גוריון למסע שנועד להוציא את המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק”י) מחוץ לחוק ולשלוח את ראשיה לכלא‏. מאידך גרם המשפט להתפלגותה ממפ”ם של סיעת שמאל בראשות משה סנה, שהצהירה על אמונתה באשמתם של נאשמי פראג ושל הרופאים.” (ויקיפדיה)כתוצאה ממשפט פראג ופילוג הקיבוץ המאוחד הורחב הקרע בין שתי סיעות מפ”ם אך עם השנים ועד 1965 הצטמצמו הפערים בין הפלגים בין מפ”ם (השומר הצעיר) מפלגת אחדות העבודה שהפכה לקיבוץ המאוחד ובין אחדות העבודה למפאי . ב68 נוסדה מפלגת העבודה הישראלית. כך גם מפ”ם העצמאית ומפאי- במיוחד עם תמיכת ברה”מ במדינות ערב ולא בישראל. מ- 65 למעשה הפסיקה התנועה להסתמך על תורה סוציאליסטית אוניברסלית אך בקיבוץ המאוחד המשיכו לנהוג בשאיפה לצמצום פערים חברתיים וחיזוק התנועה הקיבוצית.

הפילוג היה כרוך  בבעיות אישיות קשות, ובפירוק של משפחות שבתוכן נוצרה דיכוטומיה פוליטית וגירוש החברים היה כרוך בנידוי ובחרם.

כיצד נקשרת  ההסטוריה הפוליטית הזו עם הגזע הרחב והעתיר של עץ האלה?

כאשר פשטה שלהבת הפילוג והגיעה לקיבוץ אלונים שבו נולדתי, קבוצה בת 15 משפחות מהקיבוץ הגיעה להחלטה לעזוב את הקיבוץ ולהיפרד לתמיד מאווירת החרם הגלויה  שהותרה. בין  משפחות העוזבים היו בני משפחתי, אבא , אימא אחי הבכור ואני.

הקבוצה הייתה מלוכדת בשאיפה ליציאה מסודרת כאשר לכל אחד מן האנשים הייתה גם האפשרות למצוא פרנסה ומקום לגור יחדיו כאגודה שיתופית עם משקי עזר. בל נשכח כי התקופה הייתה תקופת הצנע.

האלה הגדולה שמתחתיה תרם הטבע בנדיבותו סלעים הנראים כמושבים באיצטדיון.  הייתה מקום מפגש הסתרים של אנשי האגודה שבדרך. בישיבות הוחלט בין המשפחות שקבלו שטח נרחב מעל לחפירות בית שערים בואך במורד הגבעה לפאתי עמק יזרעאל. או מה שנקרא גבעות שיח אברק וחרתיה, מתחת לנחלתם הגדולה של בני משפחת זיד. בניו ואשתו של השומר המיתולוגי אלכסנדר זיד שנרצח ע”י פורעים ערביים בדרכו ממשמרת לילה שנים קודם לכן.

את השטח העצום חילקו ביניהם המשפחות בהגרלה בלי ויכוחים או חריקות. תקופת מעבר של שש שנים חיינו בכפר של עלית הנוער רמת-הדסה היושב בצדה הצפוני של טיבעון. שם קבלנו צריפים והורינו עבדו כמדריכי נוער ותפקידים נוספים. אחד מן הקבוצה הפך למנהל המוסד ואבי היה הגזבר.  בו זמנית בנו את בתי השכונה שנבנו במתכונת מודרנית ועדכנית לאותה עת אך גם צנועה, אחידה ושוויונית, כראוי ליוצאי קיבוץ שלמעשה שחרו להקים מיני קיבוץ משלהם. זוכרת את אבי מרכיב צינורות לאורך השכונה כך גם את היום שבו הגענו לשכונה שבתיה כבר עמדו על כנם, ריקים מרהיטים וחשופים מגינה ועצים.

עם השנים הפכה השכונה לגן פורח ושמה הלך לפניה. בגנות המקום שרתה אוירה של תחרות בונה בין עקרות הבית הגאות שהיו מחליפות שתילים ומביאות כמנחה את פרחיהן. גם עצי הפרי שגשגו ואנו נהיינו פועלי קטיף קטנים בינות לעשבים הקוצניים והברחשים המזמזים באוזנינו. את היבול שווקנו לחברת המאסף בארגזי עץ שהביאו עימהם. חגים נחוגו ביחד בבית אגודת השומרים ושם גם היו מפגשים של שומרים ששרדו וזמרי ישראל העתיקה ששרו את הלילות היפים בכנען. כך טובלים בשדות החיטה העמוקים שנשזרו ורוד של סייפנים, גדלנו במשחקים בחפירות בית שערים ומשחקי כדור מהם פחדתי תמיד בגלל ה”חימומים” בקפיצה על חבל שאת חבטותיו אני זוכרת היטב, מחבואים ותופסת ולא נספרו הקילומטרים שהיינו צריכים לשרך רגלינו בדרכנו לבית הספר. תחבורה ציבורית עוד לא הייתה. תאורת חשמל הגיעה רק כשהיינו כבר בוגרים. ומכוניות פרטיות הגיעו מאוחר יותר . כאשר הוחלט לספח את אגודת האלה לטבעון בשנות הששים נסלל שם כביש והנשים נשמו לרווחה כי היה פחות אבק שעלה מדרך העפר ומילא את הבתים. העבר חזר לפוקדנו מדי כמה שנים אחרי שכבר נטשנו את המקום , כשאנו מותירים את הורינו מאחור. כל שבטי השכונה היו מתאספים ועורכים מחווה לאגודה המופלאה הזו שצמחה וגם דעכה.

רבים מן ההורים נפטרו והאדמות הופרטו. עוד שנים קודם כבר התערערה השוויוניות היפה בגלל שילומים מגרמניה וחוסר היכולת של האנשים לחיות בלי רהב. אך ההפרטה הייתה מכת המוות האחרונה. בימים האלו כבר לא היה עם מי לדבר וכל מה שהיה יפה הפך לבצע כסף. כיום חיים בשכונה חלק מילדי המקום שבנו בתים בשטחים הנדיבים של הוריהם ועוד שלש נשים ששורדות  וגילן מופלג. חלק מבתי השכונה נמכרו והמתעשרים החדשים הפכו אותם לבתי מידות אשר לא הותירו מרחב לגנים ועצי כליל החורש היפים שצמחו כשדרה ורודה באביב לאורך הכביש נעקרו. השהות שם היא חוויה קשה עבורי הן משום בריאותה הרופפת של אמי והן משום שהמקום הפך את עורו.  חשתי צביטה בלב.

צל האלה השיב בי מרוח ההיסטוריה ולמרות שאין בי תכונה של התרפקות על העבר, המקום מציב לי מראה על עולם שהשיטה הכלכלית הפכה  אותו כבמטה קסם לעולם שקפיטליזם כירסם בו, הפריט כל חלקה טובה, כל מקום עבודה, זיהם את האוויר ולא ניתן להתיר עוד בין החיים לכסף המוביל אותם כנזם זהב באף חזיר.

 

 
האלה שנטלה חלק בהיסטוריה של עמק יזרעאל, לוקחת היום חלק במסלול נחשק של השביל המסומן כירוק. בצל האלה נרקמו סודות ונפתרו סוגיות של קבוצה שהתפלגה מקיבוץ אלונים בשנות ה50

 

20/04/2015

 

 

 

 

בעמק של אלונים יפי נוף וגזע עתירי ירוקים של אביב פורח, ניצב עץ אלה עצום ממדים. לו ניתן היה לציין ולבחור בין האלות ללא ספק הייתה זו מקבלת את תואר וונוס העמק. 64 שנים, כשנה מיום היוולדי, עשיתי מסע קצר ולא מעייף בגלל חולשת רגלי הימנית שדורבן חבר לעקבה. המסלול שנבחר היה מקטע האלונים והאלות בשביל עוטף טבעון, הנושק לקיבוץ אלונים. כשלעצמו מקום כל כך יפה שקשה שלא להתנתק בו מכל הקשור לחיי דיומא ולמשובות הפוליטיקה המייתרות את הוויתנו העכשיוית. עם זאת ביקורי במקום החזיר אותי לאזור זמן שונה בתכלית ופוליטי לא פחות.

“במאי 1951 פרץ במלוא עוזו משבר  הפילוג בקיבוץ המאוחד. הקרע עם אנשי מפ”ם הביא לגירושם של אנשי מפא”י מקיבוץ נען, עד מהרה פשטה בתנועה הקיבוצית כשלהבת רוח הפילוג, ושלושים קיבוצים הודיעו על פרישתם מהקיבוץ המאוחד” (ויקיפדיה). “משפט פראג” (פראג שהייתה אז גרורה של ברה”מ) ב-1952 נעצר בברה”מ מרדכי אורן עסקן פוליטי במפ”ם וחבר קיבוץ מזרע. הוא נשפט והואשם בריגול לטובת בריטניה ונידון ל15 שנות מאסר, כך גם רודולף סלנסקי בכיר בממשל שהורשע ונדון למוות והודגשה יהדותו. היו אלו האשמות שנועדו להכפיש את הציונות. אך במפלגה התעקשו משה סנה ונאמניו להסכים דווקא עם עמדת המפלגה הקומוניסטית. כך גם נהגו עם קנוניית הרופאים הנלווית. “הרופאים הואשמו בחברות בארגון יהודי הקשור עם הג’וינט, שקשר קשר להמתת מנהיגי ברית המועצות באמצעים רפואיים ועל ידי הרעלה.” (ויקיפדיה)  הפרשה שאופיינה בנימה אנטישמית גלויה הציפה גלים שהדהדו כאן בארץ שזה אך קמה מחורבות השואה  ”דבר המשפט גרם לזעזוע בישראל. מחד יצא דוד בן-גוריון למסע שנועד להוציא את המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק”י) מחוץ לחוק ולשלוח את ראשיה לכלא‏. מאידך גרם המשפט להתפלגותה ממפ”ם של סיעת שמאל בראשות משה סנה, שהצהירה על אמונתה באשמתם של נאשמי פראג ושל הרופאים.” (ויקיפדיה)כתוצאה ממשפט פראג ופילוג הקיבוץ המאוחד הורחב הקרע בין שתי סיעות מפ”ם אך עם השנים ועד 1965 הצטמצמו הפערים בין הפלגים בין מפ”ם (השומר הצעיר) מפלגת אחדות העבודה שהפכה לקיבוץ המאוחד ובין אחדות העבודה למפאי . ב68 נוסדה מפלגת העבודה הישראלית. כך גם מפ”ם העצמאית ומפאי- במיוחד עם תמיכת ברה”מ במדינות ערב ולא בישראל. מ- 65 למעשה הפסיקה התנועה להסתמך על תורה סוציאליסטית אוניברסלית אך בקיבוץ המאוחד המשיכו לנהוג בשאיפה לצמצום פערים חברתיים וחיזוק התנועה הקיבוצית.

הפילוג היה כרוך  בבעיות אישיות קשות, ובפירוק של משפחות שבתוכן נוצרה דיכוטומיה פוליטית וגירוש החברים היה כרוך בנידוי ובחרם.

כיצד נקשרת  ההסטוריה הפוליטית הזו עם הגזע הרחב והעתיר של עץ האלה?

כאשר פשטה שלהבת הפילוג והגיעה לקיבוץ אלונים שבו נולדתי, קבוצה בת 15 משפחות מהקיבוץ הגיעה להחלטה לעזוב את הקיבוץ ולהיפרד לתמיד מאווירת החרם הגלויה  שהותרה. בין  משפחות העוזבים היו בני משפחתי, אבא , אימא אחי הבכור ואני.

הקבוצה הייתה מלוכדת בשאיפה ליציאה מסודרת כאשר לכל אחד מן האנשים הייתה גם האפשרות למצוא פרנסה ומקום לגור יחדיו כאגודה שיתופית עם משקי עזר. בל נשכח כי התקופה הייתה תקופת הצנע.

האלה הגדולה שמתחתיה תרם הטבע בנדיבותו סלעים הנראים כמושבים באיצטדיון.  הייתה מקום מפגש הסתרים של אנשי האגודה שבדרך. בישיבות הוחלט בין המשפחות שקבלו שטח נרחב מעל לחפירות בית שערים בואך במורד הגבעה לפאתי עמק יזרעאל. או מה שנקרא גבעות שיח אברק וחרתיה, מתחת לנחלתם הגדולה של בני משפחת זיד. בניו ואשתו של השומר המיתולוגי אלכסנדר זיד שנרצח ע”י פורעים ערביים בדרכו ממשמרת לילה שנים קודם לכן.

את השטח העצום חילקו ביניהם המשפחות בהגרלה בלי ויכוחים או חריקות. תקופת מעבר של שש שנים חיינו בכפר של עלית הנוער רמת-הדסה היושב בצדה הצפוני של טיבעון. שם קבלנו צריפים והורינו עבדו כמדריכי נוער ותפקידים נוספים. אחד מן הקבוצה הפך למנהל המוסד ואבי היה הגזבר.  בו זמנית בנו את בתי השכונה שנבנו במתכונת מודרנית ועדכנית לאותה עת אך גם צנועה, אחידה ושוויונית, כראוי ליוצאי קיבוץ שלמעשה שחרו להקים מיני קיבוץ משלהם. זוכרת את אבי מרכיב צינורות לאורך השכונה כך גם את היום שבו הגענו לשכונה שבתיה כבר עמדו על כנם, ריקים מרהיטים וחשופים מגינה ועצים.

עם השנים הפכה השכונה לגן פורח ושמה הלך לפניה. בגנות המקום שרתה אוירה של תחרות בונה בין עקרות הבית הגאות שהיו מחליפות שתילים ומביאות כמנחה את פרחיהן. גם עצי הפרי שגשגו ואנו נהיינו פועלי קטיף קטנים בינות לעשבים הקוצניים והברחשים המזמזים באוזנינו. את היבול שווקנו לחברת המאסף בארגזי עץ שהביאו עימהם. חגים נחוגו ביחד בבית אגודת השומרים ושם גם היו מפגשים של שומרים ששרדו וזמרי ישראל העתיקה ששרו את הלילות היפים בכנען. כך טובלים בשדות החיטה העמוקים שנשזרו ורוד של סייפנים, גדלנו במשחקים בחפירות בית שערים ומשחקי כדור מהם פחדתי תמיד בגלל ה”חימומים” בקפיצה על חבל שאת חבטותיו אני זוכרת היטב, מחבואים ותופסת ולא נספרו הקילומטרים שהיינו צריכים לשרך רגלינו בדרכנו לבית הספר. תחבורה ציבורית עוד לא הייתה. תאורת חשמל הגיעה רק כשהיינו כבר בוגרים. ומכוניות פרטיות הגיעו מאוחר יותר . כאשר הוחלט לספח את אגודת האלה לטבעון בשנות הששים נסלל שם כביש והנשים נשמו לרווחה כי היה פחות אבק שעלה מדרך העפר ומילא את הבתים. העבר חזר לפוקדנו מדי כמה שנים אחרי שכבר נטשנו את המקום , כשאנו מותירים את הורינו מאחור. כל שבטי השכונה היו מתאספים ועורכים מחווה לאגודה המופלאה הזו שצמחה וגם דעכה.

רבים מן ההורים נפטרו והאדמות הופרטו. עוד שנים קודם כבר התערערה השוויוניות היפה בגלל שילומים מגרמניה וחוסר היכולת של האנשים לחיות בלי רהב. אך ההפרטה הייתה מכת המוות האחרונה. בימים האלו כבר לא היה עם מי לדבר וכל מה שהיה יפה הפך לבצע כסף. כיום חיים בשכונה חלק מילדי המקום שבנו בתים בשטחים הנדיבים של הוריהם ועוד שלש נשים ששורדות  וגילן מופלג. חלק מבתי השכונה נמכרו והמתעשרים החדשים הפכו אותם לבתי מידות אשר לא הותירו מרחב לגנים ועצי כליל החורש היפים שצמחו כשדרה ורודה באביב לאורך הכביש נעקרו. השהות שם היא חוויה קשה עבורי הן משום בריאותה הרופפת של אמי והן משום שהמקום הפך את עורו.  חשתי צביטה בלב.

צל האלה השיב בי מרוח ההיסטוריה ולמרות שאין בי תכונה של התרפקות על העבר, המקום מציב לי מראה על עולם שהשיטה הכלכלית הפכה  אותו כבמטה קסם לעולם שקפיטליזם כירסם בו, הפריט כל חלקה טובה, כל מקום עבודה, זיהם את האוויר ולא ניתן להתיר עוד בין החיים לכסף המוביל אותם כנזם זהב באף חזיר.

Latest comments

27.07 | 13:23

Painting is brilliant. I respect you attitude. I prefer the cover of you poetry book. Subtle.

...
22.06 | 00:29

תודה עיינה. יש עוד רישומים רבים שאינם בקבוצה הזו אבל באותו נושא ובאותה הרוח...

...
21.06 | 18:50

יפה פה, מחכה לראות המשך הקו, עיינה

...
21.06 | 00:17

אני מודה ...ותודה על תשובתך לאשר את חברותי ולכן אני
ומפנה אותך לאתר יפה שתביני היכן אני עובד ונמצא בתקופה זו של חיי

WWW.ARAVARD.ORG.IL
אשמח לקפה אייתך בהזדמנות

...