פוסטים שהוצאתי בסלונה

אירועי הקיץ האחרון, בעד, נגד,או ביניהם. רב שיח באמנות הח...

 

 
אמש לסוכת בית הנסן. הוזמנו אמנים לדיון אמנותי מרתק על מלחמת צוק איתן, מה קרה למי שלא רצה לנקוט עמדה, על מי שחש הזדהות ומי שהביע מחאה. הדיבור היה פלורליסטי וכלל קשת רחבה צבעונית ולעתים מינימליסטית וסגפנית. היה בהחלט שווה לעלות לירושלים ולהתגבר על הרתיעה מבית המצורעים…

14/10/2014

 

(בית הנסן היה בעבר בית החולים למצורעים, שהפך למחלקת העיצוב של בצלאל , ובו עובדת גם מערכת מגזין האמנות המקוון, “ערב רב”)

אמש התקיים אירוע “מה עשית בקיץ האחרון”

בהפקת רונן אידלמן ויונתן אמיר. עורכי המגזין “ערב רב”

אירוע אמנות פלורליסטי על תקופת בין המצרים שעברה עלינו עם פרוץ מלחמת “צוק איתן” ועד לסיומה בקול ענות חלושה…

האירוע נתן במה יפה ושווה לכל הדעות וצורות הביטוי שרצו להשתתף בו.

לצערי אמנים חשבו שזה המקום ליצור רטרוספקטיבה והביאו עמם עבודות מן העבר לצד מס’ עבודות קונקרטיות לקיץ האחרון.

היו אמנים שהביעו דעתם בעד מלחמה, היו גם שהביעו מחאתם.

דפנה וסטרמן ושרה לביאשוילי

דיברו על פינויי מקלט הסטודיו שלהן לצרכי בטחון, עד למקום הדק והיבש של חוזה המקלט עם העיריות… כך גם התובנה שאמנות אינה נמצאת שם במקום הראשון. וזה כמובן בא ממקום של תמימות. אך גם מקום של צדקת האמן ומחאתו כלפי העיריות והמדינה שאינה תומכת כלל. טוב גם זו אולי סיבה לחצות את הסמבטיון בדרכנו לברלין. הדיבור נעשה בליווי סרט וידאו בצורות אמורפיות הנעות בחלל ובצבעוניות פסיכדלית, אולי גם הן הרגישו צורך לרדות את הדבש מן הכוורת.

האמנית ששטחה טענתה והגחיכה את הרשויות בהחלט העניקה לי צל”ש על שהייתי במקלט 29 שנים, עם מלחמות ופינוי ראשון שנת 1991. היא צעירה ממני בהרבה ואולי אינה מבינה את מהות הזיקה למקום שאת עובדת בו זמן רב והוא הופך חלק מנשמתך ובשרך. מה גם שעד לשנה וחצי האחרונות שימש המקלט הגדול והנוח כסדנה שלי ללימודי אמנות. רצף המלחמות הוציא את הסדנה והותיר לי סטודיו לעצמי בלבד. מבחינתי הוא סביבת העבודה היחידה שלי. חבל שזה כך אך לכל אחד יש את ההסטוריה שלו. יתכן שבגיל צעיר יותר אולי הייתי עושה מעשה אחר. אך נכון שבזמן המלחמה האחרונה בהחלט עלה בדעתי הרעיון להחזיר את המפתחות לפיקוד העורף. אפשר לומר שיש גם משהו סמבולי בשהייתי במקלט הסטודיו באנלוגיה למדינה ויש סיבות רבות לדיון בעניין.

תמר נסים

“‘ילדות באה באש’ – פעולה פרפורמטיבית המתייחסת לאסופת מכתבים שכתבו ילדים בקיץ 1967, בעקבות מלחמת ששת-הימים.

תמר חילקה דפים מתוך ספר על פי מספרי עמודים שעקבו אחרי מלחמות ישראל

לאחר מכן כעקרת בית טובה קיפלה את השמיכות שכבסה ויבשה ולתוך כל שמיה הכניס דף שמדפי המלחמות. היא נעמדה על ערימת הכביסה המקופלת ובחירוף נפש של שווי משקל רופף הקריאה מכתב מתוך הספר

חנה בן חיים יולזרי

העלתה דיבור עם שני סרטי וידאו “נושאת בזרועותי’ שתי שכבות טקסטואליות של שבועות: שבועתה של דוחא, בתה של השהידה רים צאלח, המבטיחה ללכת בעקבות אמה, ושבועה של חיילי צה”ל, ביניהם בנה, למסירות טוטאלית ונכונות להקרבה עצמית.

והסרט השני “אין עיר”

 אין-עיר היא עיר אימונים, היא נבנתה לשם תרגול צבאי לקראת עתות מלחמה. האם היא בבחינת נבואה מגשימה לעתיד לבוא? האם ייחרבו ערים בהשראתה?”.

רינת שניידובר

רינת מצהירה על היותה פמיניסטית, אין לה קשר למלחמה או לפוליטיקה בכלל. היא מסתפקת במלחמת הקיום שלה כאישה פמיניסטית בחלל הגברי שסביבה.

 בהקרנת עבודת הווידיאו-פרפורמנס ‘Shapeless’ (שצולמה ב-2013 והוקרנה במסגרת תערוכת יחיד שהציגה במהלך הקיץ האחרון רינת מדברת על מלחמות מהסוג שכולל ארגונים צבאיים חמושים סביב סוגיות תרבותיות וגיאוגרפיות שמושתתות על שיח גברי. היא יוצרת דימוי בסרט של שבירה ואיחוי של כלי. הדימוי הוא אישי ומסמל גם את השבר שעברה

כך גם התאכזבה רינת מעולם האמנות. וגם מצורה בוטה שבה נתקלה בפייסבוק על רקע פוליטי, מאישיות בתחום האמנות הפלסטית. היא רואה בכל אלו אלמנטים פוגעניים אך עובדה היא שצלחה את הרוביקון הציגה בבית האמנים וגם הצליחה בתצוגה הזו.

עבודתה של מרב ש. בן אלון

הייתה דיווח יומני מהמלחמה מתוארך, ארכני ומתועד כריאליטי של עיתונות, התיעוד לווה ברישומים שהוקרנו על המסך.

חלק מהדימויים נרשמו בהשראת צילומי עיתונות וצילומים מהמרחב המוגן

כך גם הרישום שמועלה כאן הנקרא אף הוא מרחיב מוגן.

.

איילה נצר וורדון יצרה שני יומני המלחמה, האחד, יומן אישי שציירה במסגרת פרויקט ‘פושטית’ של גיא מורג, במחברת. כל כפולה ביומן מציינת את הנעשה בעזה מצד אחד ואת הנעשה בחייה ובדמיונה מן הצד האחר.

עזה מצוירת תמיד על נייר משובץ, בעט שחור, מופשטת לפעמים, שטוחה, חסרת בני-אדם.

האירועים שקרו לה במלחמה, צבעוניים, מלאי חיים, גם החוויות הקשות יותר שעברה ועומדות בניגוד לנעשה בעזה. היא בוחרת למחוק את האנשים ו’להשטיח’ את עזה. כך היא מציינת את האופן שרוב הציבור הישראלי חווה את המלחמה בתקשורת ובעיקר בקווים שמציינים עשן ומרגמה. היומן השני הוא יומן זוגי שנכתב מנקודת מבטו של שותפה לחיים ועבודה והיא מאיירת אותו. ביומן באה לביטוי השקפתו המציאותית והמדומיינת על המלחמה, תוך דיון אנליטי בהכרזת העצמאות”. היומנים מוגשים בהומור הסוחט פרצי צחוק מהקהל.

מרגש היה לחוות כאבה של האמנית סיגל מאור הרוקמת פני חיילים שנפלו במלחמה על פי גזירי צילומים מהעיתונות על חולצת בנה החייל. פחות אהבתי את העובדה שהיא הביאה את הנושא למשפט סיום של הקרבה עצמית מחוסר ברירה. עם זאת הייתה כנה והביאה את עצמה בנוכחות מלאה, בוידאו שהכינה. היא הביאה את אמנותה אל הצד הפטריוטי של מי שמאמין שטוב שיש זמנים בהם העם מתלכד אבל כאב אבדן חיי אדם הוא כבד. מאד חרה לי שאבדן חיי אדם נחשב רק כשאלו חיים של חיילים יהודיים, פני ילדי העזתים לא נרקמו על החולצה הצה”לית.

עומר קריסר הביא עבודת וידאו והקרין עבודות שנערכות במרחב הציבורי הפתוח. הוא דיבר וגם אמנים אחרים הצטרפו לדבריו על פסטיבלים ופרוייקים שבוטלו בגלל המלחמה, (כך גם פרויקט תג מחיר בו הייתי אמורה להשתתף בחיפה מטעם הגלריה של בית הגפן)

 כמו כן על ההפגנה של אמנים נגד המלחמה בכיכר רבין ב-22. רצה להכנס לפולמוס על ההסתייגויות מהפעולה ומנוסח ההצהרה שפירסמנו, על ההתקבלות הציבורית והאפקטיביות של פעולת אמנים בזמן מלחמה ממרחק הזמן, על הציר שבין עבודת אמנות לפעולה פוליטית”. תומר מרבה לדבר על אלימות המשטרה. ונדמה לו שאין בקהל היושב בסוכה מתנגדים למלחמה. אך לי נראה היה שהוא לא היה קשוב באמת לקהל המציגים. אישית מאחר והשתתפתי בכל הפגנה נגד המלחמה שהייתה הקיץ גם ראיתי מעצרים וגם חוויתי התנהגות בוטה ביותר כלפי מצד שוטרים, שהייתה באמת כפסע ביני לבין מעצר…

לילי פישר מביאה את הפער המתקיים בין מתיקות החיים בכורסא הנוחה בביתה באנלוגיה למטיס לעומת התופת והזוועה של מלחמה המתרחשת לא רחוק כל כך בעזה. ולמרות נפילת הטילים בתל אביב פני החיים נותרו במקום של הנעימות. לילי מעלה גם ציורים מהתופת של עזה, אך מגיעה למקום שבו היא מתחברת אל מטיס הטוב והמגן…

רות בן דוב

הביאה את עצמה במלחמה של הקיץ האחרון למצב של השלמה עם המצב, לנאמנות ותמיכה בהחלטות המדינה.

היא מעלה רישומים טובים מאד. עם זאת קשה להסכים עם החלטתה.

היא רוצה לחזור לעסוק בהקשרים מעולם האמנות . יצירות אותן החלה לפני המלחמה וכנראה שרק עם ההשלמה הזו היא אינה שוקעת בדעתנות הפוליטית או בסדר היום שהשתנה לרבים מאתנו ואני ביניהם.

מיקי הראל

העלית את שני המישורים שאינם קלים כלל בחיי.

פתחתי בשיר/פוסט המתאר את חיי בצל פינוי המקלטhtt p://saloona.co.il/mickyharel/2014/07 והמשכתי למישור שאופף את חיי בפעילות פוליטית וחברתית כאקטיביסטית וכמי שיוצאת להפגין נגד המלחמות.

מלחמת “צוק איתן” לא קבלה אצלי ואצל רבים כמותי צידוק לקיומה כך גם אין צידוק לסבבי המלחמות, כלכלת המלחמות, והעתיד של מדינה שתקרוס גם כלכלית מתקציב המלחמות. לכך מתווספים גם ריכוזיות ההון והפערים המעמדיים הנוצרים כאן, כאשר המרכז ואפילו חלק ניכר מהשמאל המתון נוטים ימינה ואינם תומכים עוד בעקרונות הדמוקרטיים וברצון לסיים את הכיבוש. ובעיקר ממדיניות שאינה רואה שביב של מקום למשא ומתן לשלום אמיתי ובר קיימא…

אני הצגתי מגוף עבודות “שעות מתוקות” שצויירו למעשה עם תום המלחמה, למעט אחת שאני מציגה כאן, אותה הספקתי לצייר לפני פינוי מקלט הסטודיו שלי. הציורים הקטנים צויירו בהשראת תצלומי עיתונות של חיילים ברקעי שקיעות דמדומים וכיו”ב. ויצרו דיסוננס חריף בין הדמויות המופיעות כצללים מאיימים לרקעים המתקתקים שיוצרים תפאורה מגוחכת של המלחמה.

שירי פרלה מציגה סרט וידאו יפהפה ” נוצה, נוצה מאיפה את מגיעה”  , מלווה במוזיקה הנוגה של שוברט  “העלמה והמוות”

נוצת יונה, אולי זו האמורה להביא את השלום?

אליסיה שחף

העלתה דימויים של עצמה כשפיה תפור וחתום

היא מדברת על תחושות ההשתקה שחוותה בזמן המלחמה והחזירו אותה למה שחוותה בארגנטינה של שנות השבעים.

כך  ברחוב, במשפחה ובפייס בוק

לדאבוני היא באמת הוצפה בזכרונות מרים אך גם בערב הזה הקימה עליה אנשים שלא נטו להסכים עימה

כך גם אני כי אכן אנשים ניסו להשתיק גם אותי בפרץ הפטריוטיות שעלה כמו אד ממעבה המלחמה. אך לא הרגשתי מושתקת כלל, לא ברחוב ולא בבית. עם זאת זכורה ללי הערה של מישהי שהצביעה עלי כאילו שאנחנו תחת המשטר של פוטין לפחות ואמרה, “מילא אם היא מדברת כך אבל היא גם כותבת את זה”. סביר להניח שרצתה להגן עלי. אבל ביום שארגיש כך באמת לא יהיה טעם ליום נוסף בחיי כאן.

לכן ההשתקה היא כנראה תחושה סובייקטיבית שלה. כי עם כל העוולות עדין אנחנו לא אבדנו צלם אנוש והדמוקרטיה אמנם צריכה לחזור לממד הקודם שלה אבל עוד לא אבדה…

דגן ולד מספר כיצד נלקח לחקירה במשטרה וכל ציוד מחשב שהיה לו נלקח ממנו משום שהגיב בחריפות רבה מדי לחברת כנסת מהקואליציה.

זה בהחלט מתקשר לדברי אליסיה, אלא שדגן מוסיף לזה קלילות והומור ומתבל את סיפורו בטיולו לשבדיה בקיץ האחרון.

לכל אלו חברו עוד דימויים ודיבור ארוך ואולי ארוך מדי של אמנים שמאד חפצו להשקיע את כל יהבם אך לצערי זה גזל את האפשרות ליצירת דיון מעמיק במה שנאמר. והערב הסתיים בזליגה החוצה בגלל העייפות והשעה המאוחרת. חבל כי היה הרבה מה להעלות כאן.

הפתיעה כמות הקהל גם של משתתפים ומבקרים ואכן סוכת המקום עלתה על גדותיה.

ותודה לרונן וליונתן שארגנו את הערב המיוחד והיפה הזה וגם את דף האירוע היפה שהעלו במהירות שיא.

Write a new comment: (Click here)

SimpleSite.com
Characters left: 160
DONE Sending...
See all comments

| Reply

Latest comments

27.07 | 13:23

Painting is brilliant. I respect you attitude. I prefer the cover of you poetry book. Subtle.

...
22.06 | 00:29

תודה עיינה. יש עוד רישומים רבים שאינם בקבוצה הזו אבל באותו נושא ובאותה הרוח...

...
21.06 | 18:50

יפה פה, מחכה לראות המשך הקו, עיינה

...
21.06 | 00:17

אני מודה ...ותודה על תשובתך לאשר את חברותי ולכן אני
ומפנה אותך לאתר יפה שתביני היכן אני עובד ונמצא בתקופה זו של חיי

WWW.ARAVARD.ORG.IL
אשמח לקפה אייתך בהזדמנות

...
You liked this page