פוסטים שהוצאתי בסלונה

Text

 

 
 
כמה טוב שהמציאו מנת חופש של שבוע בשנה ועוד בימי האביב המוארים והקרירים עדין. יום מושלם לביקור בתערוכתו של ויק מוניס , אמנות מכל דבר ותערוכה של עבודות עכשוויות באגף הישן של המוזיאון.

18/04/2014

 

סדר מצה ומרור פתחו לי שבוע מתיש מעיקרו ובסופו בהחלטה נחושה יצא מתוק.

שוב מצאתי עצמי  על האיילון מהרצליה וויה מוזיאון תל אביב שבו מתקיימת תערוכתו של האמן הברזילאי ויק מוניס

“תמונות מכל דבר”

תערוכתו המקיפה של ויק מוניס, יליד ברזיל (1961 ), סוקרת 25 שנות יצירה. דימויים מוכרים מתולדות האמנות וממקורות אחרים עוברים תהפוכות בחומרים מפתיעים – כגון סוכר, שוקולד, קטשופ, יהלומים, אבק ופסולת כך גם אדמה בובות משחק של ילדים, פזלים ענקיים, קולאז’ים מקרעי נייר תבלינים, חבלים– ובקנה המידה, תהליך שסופו דימוי חדש צילומי. עבודתו מאתגרת את אופני הצפייה המקובלים ומעלה שאלות בדבר ניכוס, מקור ושעתוק. ויק מוניס חדר לתודעת הקהל הרחב עם סרטו הייחודי והמרגש “אמנות מהזבל”. יצירותיו שוות לכל נפש ויפות מאד. את גל המחוות והציטוטים עברה האמנות בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים, בהן “הציור מת” ונותר רק לצטט מתולדות האמנות. המודרניזם שפירק את שפת הציור לגורמים הגיע בשנות השבעים של המאה הקודמת לאזור הרזה של המושגי ולאחריו לאמנות המינימליסטית (רפלקטיבית), כך אבד עצמו לדעת.

כמובן שלצייר המשיכו וימשיכו, ובשנות השמונים הציור פרץ ופילס דרכו באקספרסיוניזם גרמני חדש וציטוטים מתולדות האמנות כפי שעושה כאן האמן ויק מוניס ועוד התחזקה המגמה הראליסטית עד להיפר ריאליזם. היוצרות  התהפכו וכך גם נתנה הלגיטימציה לאמנות אקלקטית מרהיבה , אך דלה יותר רעיונית ופחות בנויה על עקרונות,  האמנות הפוסט מודרנית.

כמו רבים אהבתי את מפעלו החברתי שהיה מרגש עד דמעות למרות שידעתי שהציל מס’ אנשים מגורל מאד לא נעים של ממייני זבל ברפש הנורא למחזור והותיר עוד רבים אי שם במדמנה הברזילאית. עדין היה זה מפעל שיש בו קסם רב ואולי גם דוגמה ומופת לאמנים רבים וטובים  בדרכים אלו ואחרות.

ניכוס יצירות אמנות, שעתוק על שעתוק ויצירתיות בכל חומר אפשרי, הם מרכיבי אמנותו של מוניס .

הוא מנכס יצירות של אמנים מתולדות האמנות, מצטט (משכפל) אותן כפי שהן רק בחומרים ודרכים שונות ולאחר מכן גם מצלם ומדפיס כלומר משעתק שוב ושוב. השיעתוק יכול לתת למוניס את האפשרות ליצור בחומרים מתכלים ולהותירם במראה הרענן שלהם. כך גם מאפשר להפיץ ולנייד את אמנותו לכל מקום בנוחות ובלי חשש. וולטר בניימין במסה האמנותית, אסתטית שלו “יצירת האמנות  בזמן השעתוק הטכני” מדבר על אבדן החד פעמיות של היצירה האמנותית וכפועל יוצא על ההילה של האמנות שהתעמעמה, כי אפשר למחזר אותה שוב ושוב ואין צורך להגיע למקומות רחוקים כדי לחזות באוצרות התרבות, הם מובאים אל הקהל בכל מקום ובכל זמן כהדפסים.

ציורו של (המרקיז) מארה סאד, על פי ציורו של האמן הניאו קלאסי  ז’אק לואי  דוויד, מי שהיה גם ידידו של המרקיז דה סאד ולכן גם כתב על השולחן שעליו היה כותב המרקיז באמבטיה, מדויד למארה. לצורך סימבול חזק זה של המהפכה הצרפתית ביים מוניס את אחד מעובדי הזבל בתפקיד מארה, צילם והעביר לציור גדול ממדים על משטח. אחר כך הביאו העובדים במקום את חומרי הפסולת שמיינו והניחו על פי הוראותיו. העבודה הושלמה כשצולם הפרויקט של כל אחד מהציטוטים. (את תמונת המרקיז  דה סאד בחרתי להעלות מן המקור של ז’אק לואי דויד)

שיתוף פעולה יצירתי מלא בין עובדי הזבל לאמן הפך אותם ליוצרים שווי ערך. לכן לאחר שהדפיס עבודותיו ושלח למכירה פומבית. חילק את הרווחים עם שותפיו ליצירה.

בולט ביופיו ובגודלו הטריפטיך של הולדת ונוס המצוטט מציורו של אמן הרנסנס בוטיצ’לי .

פאזלים גדולים שממרחק מגלים את הדמויות בגרנד ז’אט של סירה אמן הפוינטיליזם הצרפתי (פוסטאימפרסיוניסט) מראשית המאה העשרים. כך גם את העלמות מאביניון של פיקסו.

בקרעי נייר הוא יוצר תמונות של המונים מרשימות מאד. כך גם ילדים שנראים כמי שיצאו מסיפוריו של מרק טוויין .

בתבלינים הוא יוצר את ארבעה הדיוקנים של ליז טיילור שהוא משכפל כמחווה לאנדי וורהול. כאשר כל דיוקן מקבל את צבעו של התבלין ממנו הוא עשוי כמו קרי הודי, פפריקה ועוד.

חברתי שנכנסה לאולם התצוגה אחרינו עמדה מאחרי נשים שהיו משוכנעות שאלו דיוקנים של אנה פראנק. כמובן שההסבר הקטן שעל הקיר מיישר הדורים ואולי יש משהו מחנך לאמנות וסוג של גילוי לקהל הרחב בתערוכה העוסקת בתולדות האמנות דרך ציטוטים של אמנים גדולים?

את פרויד הוא יוצר משוקולד. אולי המתיקות שאחרי?  כך גם את צילומו של אמן הפעולה ג’קסון פולוק ואת מרילין בסגנון אנדי וורהול הוא יוצר באדום קטשופ וקורא לה “מרילין המדממת”.

 באבק יוצר מבנים קובייתיים ראשוניים, אלו הן עבודות מינימליסטיות ויפות שלו. ליצירה באבק יש קשר ישיר לזמן המצטבר על חפצים ומיישן ואותם. זוהי טכניקה בה חשיפה ארוכה יותר בזמן  של חלקי הציור לאבק תיצור שטחים כהים יותר ולהפך.

בכניסה רישומים שבאחד מהם ראש כלב מציץ מקו שכמו נחרץ באלכסון, לו הוא קורא  ציור חול. מזכיר את ציור הכלב הטובע בחול של גויה.

הדפסים של רישומי נוף יפים,  מחווה לקונסטבל, ולמונה  שחורים לא גדולים כלל וחזקים מאד, הייתי רוצה תערוכה שלמה מהם. כך גם רישומים של קשתות בבתי סוהר. מופשטים ואקספרסיביים אבל עם תחושה אבסורדית שמשדר האמן מ.ס אשר בציוריו שבהם המבנים כולאים את עצמם בתוך מבוך בנייתם האינסופי.

בהרגשה חצויה יכולה לומר שיש עניין בעקרון הניכוס והשיעתוק כמציב תקופה באמנות. יש עניין ביצירתיות ובעשיית הציור מכל חומר אפשרי, הרבה כישרון והרבה רצון טוב כלפי האנושות יש בעבודותיו של מוניס. אך למוזיאון זו בעיקר חגיגה של קהל רחב מאד שלא יפסיק לזרום בגלל היופי המושך והקוסם והיכולת של מוניס להתבטא בחומרים השונים. אני בטוחה שהוא לא רק קוסם ואפשר ליצור גם תערוכה פחות אקלקלטית פחות מרהיבה אבל עמוקה יותר מיצירותיו. עם זאת זו גם מחווה רחבת יריעה לאמן שעשה אף הוא מחווה מרגשת לאנשים וממשיך בדרכו הטובה לקהל הרחב.

נפרדתי מתערוכתו של מוניס בתחושה של מנת יתר ושובע ועברנו למבחר יצירות  (רכישות) עכשוויות באגף הישן.

מבחר יצירות של אמנים ישראלים 
ובין–לאומיים מאוספי המוזיאון ומאוספים פרטיים בשיח חזותי ותוכני. בתערוכה מוצגות בין היתר, רכישות חדשות מעבודותיהם של האמנים אנט מסאז’ה, פרנץ ארהרד ולטר, אלמגרין & דראגסט, מתיו דיי ג’קסון, אן הרדי ומיכה אולמן.

כמו תערוכה בתוך תערוכה מוצבת תערוכתו מקסימה של גיא בן נר בה מוצג מיצב המדמה סוכה על עץ. ומיטה/מזרן שנראה דמוי עץ. הוא קורא  לתערוכה “גן ומחסן”. ומסביב למיצב ומיצג הוידאו שבו הוא מצולם בפעולת הרכבת המיטה והעץ, מפוזרים אלמנטים שונים ומשונים, שנראים כחפצים או חלקי חפצים שהוצאו מנבכי המחסן ופוזרו מסביב לכאורה בלי סדר מובנה, אך למעשה כשמתבוננים מקרוב מבינים שיש קשר בין החפצים והם יוצרים סיפור כלשהו.  אלמנטים חידתיים המכניסים לאווירה של קווסט. כפפות מונחות על בול עץ, כובע שקוף שעון על קיר על גבי מוט,  זרד מעץ שנראה ככלי פולחן המטיל צל מעניין תחתיו. פסי עץ ושרשרת דמוית פנינים, אולי אם נצרף הפריטים תיווצר אישה?   לי הזכיר החיפוש את חידת הרצח בסרט חוזה השרטט של פיטר גרינאווי בו חלקי בגדים המפוזרים ברחבי האחוזה שהם מפתח לפתרון. מסקרן ומעורר מחשבה.

לעבודותיה המקסימות של אנט מסאז’ה יש אופי של חפצי פולחן. עבודה משנת 1992 שנרכשה כאן על ידי המוזיאון  מורכבת מצילומים רבים מאד צפופים ומיניאטוריים של חלקי גוף ופנים בעלי אופי ארוטי, ממוסגרים בשחור כשהם קשורים בחוטי חבל דקים,  עבודה חזקה ואסתטית מאד.

ציורים של ז’אן פול בסקיאט, של אנדי וורהול,  ציור באפורים מקסים של גרהרד ריכטר. ציור ענק של אנסלם קיפר ואפילו עבודה יפה של ויק מוניס שלא נשכח…

עבודה עשויה מסיכות שדכן שיוצרות ממרחק אשליה של בד יוקרתי עטור בחרוזים מתנוצצים ומעגל של אופנים בסוג של מחול ששוחחו עם מעגל של אבני צפחה של ריצ’רד לונגו. תערוכה מסקרנת ומהנה.

ואם לחזור למאמרי הקודם מתערוכות המוזיאון, אני שמחה לומר שגם הפעם היה זה מסע מענג עם שתי חברות מקסימות שהכרתי בפייסבוק.

ישבנו בחוץ לפוש מעט בבית קפה בשיפוצים בדרכנו לחניון בלאונרדו, ומאחר והיה כבר מאוחר ולרגל השיפוצים קפה לא הוצע לנו שם, שתינו סודה והחברות בשיחתן העלו את פייסבוק כבמה לפירסום או במה פוליטית. מה שנכון נכון אבל, חברותי היקרות, אחת מכן הכרתי לפני שנתים בפייסבוק ואת השניה פגשתי בסיבוב התערוכות הקודם וגם היא זיהתה אותי מפייסבוק. זה לא אומר לכן משהו על קשר חברתי שהוא בהחלט ראוי ומהנה?

Write a new comment: (Click here)

SimpleSite.com
Characters left: 160
DONE Sending...
See all comments

| Reply

Latest comments

22.06 | 00:29

תודה עיינה. יש עוד רישומים רבים שאינם בקבוצה הזו אבל באותו נושא ובאותה הרוח...

...
21.06 | 18:50

יפה פה, מחכה לראות המשך הקו, עיינה

...
21.06 | 00:17

אני מודה ...ותודה על תשובתך לאשר את חברותי ולכן אני
ומפנה אותך לאתר יפה שתביני היכן אני עובד ונמצא בתקופה זו של חיי

WWW.ARAVARD.ORG.IL
אשמח לקפה אייתך בהזדמנות

...
08.07 | 02:24

תודה ענת
הבעיה היחידה כמו שאמרה לי חברה לפני זמן מנה שאם מישהו יסכים להציג אותי עם עבודות כאלו זה בטח יהיה רק בגלריה של אום אל פאחם. והאמת שאני אוהבת אותם(: והר

...
You liked this page