פוסטים שהוצאתי בסלונה

Text
 
2 תערוכות שריגשו וכמה שעוררו בי סימני שאלה. ועם זאת תמיד טוב להיחשף לאמנות והיום היה משהו חגיגי במיוחד, בכל מקום שעצרתי חיכתה ללי חניה.

 

22/03/2014

אלינה שפוצ’ניקוב
 
 
 
סוף סוף מצאתי את עצמי נוסעת למוזיאון תל אביב הבוקר.
ואני יכולה להעיד שלמעט שתי תערוכות בכל המתחם העצום והכפול והמכופל הזה דבר לא באמת הרעיד לי את האמות והספים
מה שהיה באמת חמוד ואפילו נהדר קרה כשהתיישבתי באחד מני רבים ממיצגי הווידאו ואשה אמרה לי שלום, את מיקי? כן עניתי. והיא הזדהתה. לחצנו ידיים והתחלנו לשוחח ובהחלט שהיה על מה. עד שהיא נכנסה לסרט של פליני שהוקרן באפוס.
זה כבר הופך את פייסבוק ליותר משווה. כי אני לא באמת אוהבת להסתובב לבד בגלריות ובמוזיאונים וחברה שהייתה אמורה לבוא אתי לא יכלה להגיע. מה שבאמת יפה הוא שזה ויכול לקרות בכל מקום בארץ.
 
התערוכה “עקבות גוף”. שכבר דובר בה רבות…”אלינה שפוצ’ניקוב (1926 קאליש — 1973 פריז), פסלת יהודייה, פרוטו–פמיניסטית, מהחשובות באמני פולין בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה.
 
 
 
 
 
 
 
בתוך שני עשורים היא המירה שפת פיסול קלאסית בלקסיקון אינדיבידואלי של צורות חדשות, חומרים בלתי שגרתיים, תהליכי יצירה ונושאים שהתכתבו הן עם סצנת האמנות בת זמנה והן עם הביוגרפיה האישית שלה. שפוצ’ניקוב הרחיבה את הגדרת הפיסול בתהליך של ניסוי וטעייה דקונסטרוקטיבי. בתוך כך יצקה ישירות איברים מגופה — הטבעה אינדקסיקלית שהיא עדות לתהליך הידרדרותו”. (מוזיאון תל אביב לאמנות)
והתערוכה השניה שאהבתי היא תערוכת רישומים / אילוסטרציות של “מרסל ואן איידן: הזמנתו של דיזנגוף
סדרות הרישומים של מרסל ואן איידן (נ. 1965 בהאג, חי ועובד בציריך) מבוססות על מסמכים ועל חומרים ויזואליים מהזמן שלפני לידתו ושוזרות נרטיבים היסטוריים ובדיוניים לעלילה ברוח ה”פילם נואר”. בתערוכה שלוש סדרות שבמרכזן דמותו הבדויה של הארכיאולוג–המרגל אוסוולד זולמן. אחת מהן נוצרה במיוחד לתערוכה ומתייחסת לייסודו של המוזיאון ולפעילותם המגוונת של מיטיביו בשנים 1934-1930″ (מוזיאון תל אביב לאמנות)
 
שתי תערוכות אלו רגשו וסקרנו אותי. האחת בגלל התקופה, החומריות והממד האישי שבה. כך גם המקוריות, גם עבודות עם תאורה והדגש על האברים או נכון יותר חלקי אברים, (בהדגשה על מיניות) כמו פטמות ושפתים היו מודגשים בצבע וזה עמד בניגוד נועז לחומריות הפיסול שלה. כך הגישה המודרנית בכלל. סרט וידאו שהציג את הפסלים בינות לבתים ופינות רחוב אפלוליות ועניות במיוחד היה מרשים.
השנייה בגלל הממד ה”בלשי, החוקר מעין  ציור /סיפור, ריגול
 
מיצב גרנדיוזי, צבעוני שבהחלט מקבל נוכחות עצומה בחלל לכל רובדי הגובה שלו. ג’ואנה ושקונסלוש לוזיטנה, 2013
“ג’ואנה ושקונסלוש (נ’ 1971) היא מבכירי אמני פורטוגל ונציגתה לביינאלה של ונציה 2013. יצירתה עוסקת בבחינת זהויות מגדריות, מעמדיות ולאומיות במדיות של פיסול, מיצב, אסמבלאז’, וידיאו וצילום, תוך קריאת תיגר על השגרה של מהלך החיים היומיומי. בעבודותיה היא מרחיבה הן את עקרונות הפופ האמריקני והריאליזם החדש האירופי, והן את השימוש בחפץ המצוי בהשראת מרסל דושאן, תוך התאמתם לשיח העכשווי.”
“העבודה נוצרה כחלק מהסדרה “ולקיריות” (דמויות נשיות מן המיתולוגיה הנורדית המרחפות מעל שדה הקרב ושולטות בתוצאותיו ובגורל לוחמיו), שהאמנית עוסקת בה מאז 2004 – עבודות טקסטיל תלויות, בעלות גוף מרכזי וזרועות משתלחות בדמות צורות אורגניות מוזרות.”
מאד צבעוני, מלאכתי ויפה, שובר שגרה במוזיאון…
 
בהלנה רובינשטיין ראיתי את עבודותיו של גבי קלייזמר, שהחל להציג בשנות ה70, היכרותתי עם עבודותיו היא משנות ה-90. אמן מושגי בעיקרון, מה שיוצר מעין ריחוק מהצופה גם בממד הציור שלו. מבחינתי יצרו עבודותיו מעין הקפאה בזמן. משום שדווקא עבודותיו האחרונות העוסקות בעיקרון הפעולה המכנית. הוצגו לפני שנים בגלריה גבעון וגם אז לא הייתי אומרת שהאמירה המבכה את מות הציור , והקפאת כתב ידו של האמן, לא יצרה בי שום תחושה מכל סוג. עם זאת אוהבת מאד את הראשים הגדולים שלו ואת גן הפסלים מחומרים זולים דחוסים כמו נייר אלומיניום, שיש בהם פשטות אך גם מעין עכשוויות והידור. העיוותים של הדמויות, שאזכרו פיסול מודרניסטי, הסתדרו לי עם פסליה של אלינה שפוצ’ניקוב, למרות שהתחברתי אליהם מסיבות שונות. ודבר נוסף הוידאו עם תמונות התלת ממד סירב להיות תלת ממד במשקפי… החלפתי אותן והצלחתי לראות דבר אחד כתלת ממד. נו אז מה.
הבועות אין לי חשק לומר את דעתי עליהן כך גם הציורים המחוררים. הציורים הישנים שלו למעט האקספרסיביים יותר שלו לא הצליחו לעבור את הסף הזה. התערוכה של קלייזמר היא מעין רטרוספקטיבה. יש בה למעשה 3 תערוכות יחיד בחלל אחד.
שמה הוא  1/efes.
 
בדרכי חזרה חשבתי לעבור דרך אגודת האמנים, אך הירידה לקפלן קרצה לי , והמחשבה שתוך דקות ספורות אני מגיעה מהאיילון וויה הרצליה לביתי הנכסף שבתה אותי, וכך קרה …
 
 
      
 
 מרסל ון איידן
 
 

Write a new comment: (Click here)

SimpleSite.com
Characters left: 160
DONE Sending...
See all comments

| Reply

Latest comments

27.07 | 13:23

Painting is brilliant. I respect you attitude. I prefer the cover of you poetry book. Subtle.

...
22.06 | 00:29

תודה עיינה. יש עוד רישומים רבים שאינם בקבוצה הזו אבל באותו נושא ובאותה הרוח...

...
21.06 | 18:50

יפה פה, מחכה לראות המשך הקו, עיינה

...
21.06 | 00:17

אני מודה ...ותודה על תשובתך לאשר את חברותי ולכן אני
ומפנה אותך לאתר יפה שתביני היכן אני עובד ונמצא בתקופה זו של חיי

WWW.ARAVARD.ORG.IL
אשמח לקפה אייתך בהזדמנות

...
You liked this page