פוסטים שהוצאתי בסלונה

Text
 
 
 
אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי… יכול להיות שזה נגמר?

http://www.youtube.com/watch?v=R384MOGq7HM

לא פוסקת מבכי.
זו כנראה אבן הגולל על תקופה טובה,
ימים שאהבתי.
כאילו נתקו את הלב מהגוף
והראש מרוקן
כמו קו ישר על פני המוניטור.
איש יקר שהסתגר בביתו
עם התה והלימון והספרים הישנים.
היה היה

http://www.youtube.com/watch?v=EI5DjsndfO0&feature=youtu.be

המלים שזלגו ממני אמש ואתן קמתי גם הבוקר הן רק קצה הקרחון למה שאני מרגישה כבר זמן רב.

הן מלים שבאות לבטא את האבל הפרטי שלי, אבל שהפך לקולקטיבי עם אנשים רבים שמרגישים את אוזלת היד, את הרוחות הרעות המנשבות כאן. אבל על החברה הישראלית.

אין כאן רצון להפוך את אריק איינשטין עם כל האהבה והכבוד שאני רוחשת לו, לאייקון לאומי, בוודאי שלא אני. אריק איינשטין ששקע יותר ויותר בעצמו בגילו המאוחר, סימל משהו של פעם. משהו מעורר געגועים לזמן שעוד היה אופק מדיני לשלום. לזמן שעוד אפשר היה להשתובב ולהיות קצת פרוע מבלי שבריונים ישימו לך איזה תג מחיר. לזמן שהכלכלה הייתה פשוטה ולא דהרה בכיוון התרסקות של חברת שפע מסואבת. לזמן שלא כל ההנהגה הייתה מושחתת, שלא כל קברניטיה הועמדו או מועמדים למשפט ויוצאים בעיקר זכאים. לזמן שאפשר היה לשחק סרט כמו מציצים ולצחוק בפראות.לזמן שחברה לא סגדה ולא סלחה לאלילים בועלי קטינות, ששופטים לא היו רומסים את קרבנות האונס ורב החברה לא הייתה מבכה את 17 השנים בהן משך ליברמן את עוולותיו בטחנות הצדק ויצא זכאי עם תבלין של עינוי דין. ובעיקר לזמן שהכיבוש עוד לא היה נכס צאן ברזל שאי אפשר להתירו והוא נוגס בכל תחומי החיים והחברה כאן.

איני יכולה לקבוע בפסקנות שאריק הסתגר בגלל כל אלו. ובכלל חושבת שנכון יותר לצאת וללחום בעוולות של החברה וההנהגה. יתכן שהיה אדם פרטי מאד ורצה שיניחו לו בשלום. אבל תקופת הסתגרותו באה במקביל לכל מה שהתרחש כאן מאז רצח רבין. לכל השינויים כאן ולאלו הגלובליים, כנראה שלא בכדי…

אריק אינו אבי האומה ולא מנהיג גדול. אבל הוא בהחלט סמל של תקופה. הליכתו מאתנו היא אבדן במובן הרגשי הפרטי והקולקטיבי של מי שחש כך. ומותירה אותנו עם הקיום שכל כך קשה לנו לעכל אותו בזמן הזה. במותו הוא מציב לנו מראה עגומה ביותר שאיני בטוחה שנצליח להתגבר עליה. מראה שאומרת, ראו כמה אנשים מעדיפים להגר ולא לחיות עם זה ראו כמה אטימות סוגרת אותנו גם כן בד’ אמות. אבל בלי התה והלימון, בלי הפרטיות ועם תעודות זהות חכמות ודרכונים ביומטריים. ד’ אמות שאבדה בהדרגה רבים מהחוקים הדמוקרטיים שלה, ד’ אמות ששוטרים וחיילים נלחמים בהפגנות שקטות של אזרחים. התשה ואלימות נגד כל מי שרוצה בחופש שהיה פעם. ותחושת סכנה גדולה שמתקרבת.

ולא פחות חשוב. אריק היה אדם כפי  עם הומור וחום אנושי, שיריו נבחרו בקפידה ורבים מהם שיקפו אף הם את אהבתו וגעגועיו לימים קודמים ותמימים יותר. קולו היה נפלא וצלול עם דיקציה שמבקשת להעביר את המלים בדרך הכי נכונה. אריק דיבר על הכל דרך השירה שלו. הוא היה צנוע והבמה למרות הקושי שלו לעלות עליה, נתנה לו את הביטוי הכי שלם.

Write a new comment: (Click here)

SimpleSite.com
Characters left: 160
DONE Sending...
See all comments

| Reply

Latest comments

22.06 | 00:29

תודה עיינה. יש עוד רישומים רבים שאינם בקבוצה הזו אבל באותו נושא ובאותה הרוח...

...
21.06 | 18:50

יפה פה, מחכה לראות המשך הקו, עיינה

...
21.06 | 00:17

אני מודה ...ותודה על תשובתך לאשר את חברותי ולכן אני
ומפנה אותך לאתר יפה שתביני היכן אני עובד ונמצא בתקופה זו של חיי

WWW.ARAVARD.ORG.IL
אשמח לקפה אייתך בהזדמנות

...
08.07 | 02:24

תודה ענת
הבעיה היחידה כמו שאמרה לי חברה לפני זמן מנה שאם מישהו יסכים להציג אותי עם עבודות כאלו זה בטח יהיה רק בגלריה של אום אל פאחם. והאמת שאני אוהבת אותם(: והר

...
You liked this page