פוסטים שהוצאתי בסלונה

Text

 

 

בין ההישגים הגדולים והקטנים,
בפערי הגילים שביני לביני
ניצבות אני ואמי כצו הגורל
וברקע הפגנת השנתיים למחאה החברתי

זה לא כל כך נעים כשהגן סגור", כך אני מרגישה בכל פעם שאני יורדת לטייל מבית אמי לאתר הלאומי   .ביתשערים

החפירות הגדולות והחפירות הקטנות – כור מחצבתי. מקום שבו עברה עלי ילדות ירוקה מאין כמוה. זהו אתר ארכיאולוגי בגליל התחתון. בו התקיים יישוב יהודי חשוב בתקופת בית שני, המשנה והתלמוד. שיא פריחת היישוב הייתה בין המאה ה-2 וה-4  לספירה, עת שהתה בה הסנהדרין בראשותו של רבי יהודה הנשיא. בית שערים הקדומה ממוקמת על גבעת שייח אברק ליד קרית טבעון של ימינו. הגבעה נמצאת על אחת מהשלוחות הדרומיות של הגליל התחתון וניתן להשקיף ממנה על עמק יזרעאל מדרום-מזרח ועל הר הכרמל ממערב.

הוויית המקום שהוא עתיק ונפלא שירתה אותנו בכל כך הרבה אופנים ובעיקר היו אלו משחקי ילדות. האזור כולו מלא במערות. הואדי שבו נמצאות החפירות הוליך אותי יום יום לבית הספר התיכון. בחורפים כשחרצו מי הגשמים  ערוצים עמוקים באדמת השדות שבכיוון עמק יזרעאל היינו יוצאים לצוד שם מטבעות עתיקות. כי העמק כולו היה מלא אותן. לימים, בכל פעם שאני מגיעה לשם האתר סגור וצריך לשלם דמי כניסה. וראש הילדה שלי מתקומם ואומר אבל זה שלי!. למדנו להגיע לגן המרהיב בעיקר בשעות הערב המוארות עדין כשהסימן היחיד להיות האתר סגור הוא הבודקה של הכרטיסן וקוצי הפנצ’רים של הכניסה, כך מצאנו מפלט מפני הגזירות הלאומיות! ומהחום..

החפירות הגדולות"… אלו הן בעיקר מערות קבורה, והחבורה המסתופפת לפתח המערות הגדולות שבתמונה הם חתן כלה ושושבינים שבאו להצטלם על רקע הקשתות היפות שמזכירות משהו אירופאי, אבל לא, הן מזרח תיכוניות מאד ומניין שנותיהן קרוב לאלפיים… ובשבילי הן בעצם יותר מכל כרי הדשא הדשנים במורדות שעליהם כילדים אהבנו להתגלגל כשאנו שכובים על צידינו ואופקיים לקו הישורת שלמטה.

מראה האתר מרום הגבעות שסביבו, ניתן לראות בעיקר את כרי הדשא הנפלאים שהעניקו לנו ילדות…

נפרדים מן האתר: סבתא רבה,נכד/נין, בן/נכד, סבתא מיקי ועוד נכד/נין. 4דורות, כפי שאמרה כלתי, ישבנו קודם על מחצלת אחת בדשא הרענן

"החפירות הקטנות"- בית הכנסת ממוקם בצפון-מזרח הגבעה. מבנה מלבני ובצמוד לו חצר. אורך המבנה 35 מטר ורוחבו 15 מטר.  חזית המבנה הייתה לכיוון ירושלים ובעלת שלושה פתחים גדולים. בחלק האחורי של החלל המרכזי הייתה בימה מוגבהת

זהו המקום האהוב עלי ביותר ולא בכדי. נהגנו לרוץ בקו הקצה של הקירות, תוך כדי שאנו מדלגים מעל לפתחים הנפערים בין קיר לקיר וכן זה היה גם מפחיד וגם מסוכן. אבל מעולם לא נותרתי מאחור. בחירוק שניים וחירוף נפשי מנגד ביצעתי בשלמות כמו כולם. אז לא ידעתי שקוראים לזה פחד גבהים! היום בחזרה מהחפירות הגדולות נעצרתי להתבונן על ההישגים הקטנים /גדולים שעברתי בחיים וחשבתי על הקהל המיצתופך והולך בכיכר הבימה, ובראשי התנגנו השורות :"אל שעב יוריד עדאלה וחורייה, אל שעב יוריד עדאלה אישטמעייה" וידעתי שגם אני שם למרות הפער והמרחק המפרידים בין שכונת אלה בטבעון שעל צלעות הגבעות של שיח אברק וחרטייה. ידעתי שלא הייתי מוותרת על הפגנת השנתיים למחאה החברתית אלמלא הפער הזה בחיים. שבו אני ניצבת מול אמי, ששואלת כל 5דקות איפה מרי (המטפלת) ושוכחת את הנכד את אשתו ואת הנינים שביקרו אותה היום ואז היא פונה אלי ושואלת , מרי להכין לך כוס תה?

 

Write a new comment: (Click here)

SimpleSite.com
Characters left: 160
DONE Sending...
See all comments

| Reply

Latest comments

27.07 | 13:23

Painting is brilliant. I respect you attitude. I prefer the cover of you poetry book. Subtle.

...
22.06 | 00:29

תודה עיינה. יש עוד רישומים רבים שאינם בקבוצה הזו אבל באותו נושא ובאותה הרוח...

...
21.06 | 18:50

יפה פה, מחכה לראות המשך הקו, עיינה

...
21.06 | 00:17

אני מודה ...ותודה על תשובתך לאשר את חברותי ולכן אני
ומפנה אותך לאתר יפה שתביני היכן אני עובד ונמצא בתקופה זו של חיי

WWW.ARAVARD.ORG.IL
אשמח לקפה אייתך בהזדמנות

...
You liked this page