פוסטים שהוצאתי בסלונה

Text
 24/5/2013

חיפוש אחר זהות וחיפוש אחר מקום
הם שני הדברים העיקריים שמובילים ומייחדים אותנו בחיים.
האם הרשתות מסייעות באיבוד זהותנו הלאומית? 

בשנתים האחרונות הגעתי להבנה שהניסיון למפות את עצמנו מגוחך.

בעולם הנשלט באמצעות מודרניזציה (הטכנולוגיה המתקדמת)

וגלובליזציה שתוצריהן האולטימטיביים הוא הכפר הגלובלי

מה שנראה בתחילה כבשורה קם כגולם על יוצרו,

במובנים של כלכלה ומדיניות אך גם  במובנים של חברה, חינוך, תרבות, סביבה…

הגדרת המקום שבו אתה נמצא היום אינה אלא סך הישויות שאתם אתה נמצא בקשר.                                                         

קשר בחיי היום יום , בעיקר קשרי עבודה שהם רופפים אם בכלל קיימים.

קשר עם אנשים המחוברים אתך רעיונית ברשת.

הרשתיות הפכה לעולם אינסופי פרוץ. בלי גבולות.

אינפורמציה היא חומר עביר ברשתות החברתיות ובבלוגים

ואנחנו הופכים לערוץ מוליך זרם, כך גם מתחזקים את קיומן של הרשתות

לחברה יש כוח, כוח עצום גם במרחב הרשתי  שעליו היא חולשת.

ובו היא עושה שימוש, אך גם שבויה בקסמיו של מרחב זה,

כך סמלי הלאום מאבדים את הרלבנטיות שלהם.

מה שנותר היום הוא הקשר המהותי שלנו אל אנשים קרובים

והמטר המרובע שעליו אנו יושבים, אותו אפשר למצוא גם במקום אחר בעולם,

כישראלית, אהבת המקום לא נטשה אותי מעולם, אך זהו גם כח ההרגל

אותה אהבה בתנאים אחרים, הייתה מתקיימת גם במקום אחר.

על חיים איכותיים במקום בו גדלתי צריך ללחום מבפנים,

למען חברה טובה יותר וחיי תרבות מלאים

זמן ויכולת להקדיש למשפחה ולחוג האינטימי כמה שיותר.

להשיג את המינימום ההכרחי לחיים טובים במובן המטריאלי והרוחני.

מעבר או הגירה הם קשים וחובטים במהגר.

אך הקשר הטכנולוגי הנגיש והפתוח מאפשר זאת ביתר קלות.

איני מטיפה לנדידה, אך טוענת שתיווצר כזו יותר ויותר

כי התנאים הוכשרו לכך.

אין למולדת רלבנטיות. אדם הוא אדם באשר הוא.

כשכתבתי את שירי יקיצה. הרגשתי כמו מוסלמי

שכל מקום בעולם נכון עבורו כל עוד יש לו שטיח תפילה נישא

את השטיח הזה הגדרתי כקומץ עפר

המתפלל פונה מזרחה,  בכיוון יש אמנם סוג של היאחזות, אך היא סמלית.

כך גם היהודי "הגלותי" הנודד, הלא ציוני,

גם הוא מפנה פניו וזיקתו למזרח בעת התפילה, לירושלים

אך גופו נשאר במערב. הוא אינו מתכוון להתיישב כאן.

הרשתות, לאחר שתגברו את הגלובליזציה והפכו את העולם

לשוק חופשי, שוק שיצר פערי מעמדות תהומיים

שיצר קולוניאליזם א- טריטוריאלי,

בו שליטה של תאגידים וחברות ענק במרחבי הגלובוס היא נתון דכאני ללא גבולות.

האם הבשורה שתביא הרשתיות היא היותן המחק האולטימטיבי של גבולות על מפות העולם?

יקיצה    11/2012)

גם בבוקר ההוא כשפקחתי

היה לי ברור

שהעץ הוא עץ

שהבית הוא בית

שהחדר הוא חדר

והעץ הוא ליד החלון ואני?

מתוך השקיעה

למדתי מהות היותי כאן

מתוך הזריחה

הבנתי למה שאיני שייכת

ובתוך היקיצה

סרבתי לכבול עצמי

נותרתי עם קומץ עפר

וידי ממאנת לפתוח

פן תיפח בו הרוח

כי זו כל מולדתי

בלי טקסים

בלי המנון

אין לי מלה של נוחם

אבל את העץ אוהב עד כלות

את שורשי אדמתו גם

את שמיו

את הפוסט הזה והשיר כתבתי לפני מספר חודשים ואמש ראיתי את הסרט "מחפשים את שוגר מן"

הסרט גרם לי להוציא את הפוסט שוב ולדון בו ביני לביני ובין כל מי שרוצה לחשוב על כך.

סקסטו רודריגז, משורר וזמר החי בשכונת עוני בעיר דטרויט שבארה"ב,

הוא אמן חברתי שכשרונו העצום לא בא לביטוי בארצו

לעומת זאת בעקבות הגלובליזציה הפך לזמר מפורסם יותר מאלביס פרסלי בדרום אפריקה

בזכות צעירה שהגיעה לשם עם דיסק שנצרב על פי תקליט מסוף שנות הששים

שהוציא אמרגן אמריקאי שהאמין בו. בארצות הברית נמכרו אולי 6 עותקים שלו לקרוביו ולאמרגן…

רודריגד לא זכה לתמלוגים על התקליט כי התפוצה של ההתקליט הייתה בעיקר פירטית,

ושאר הכסף לאיש אין פתרון לאן הגיע. רודריגז לא חש כעס או טינה על כך.

שנים עברו עד שהופרך מיתוס שפשה בדרום אפריקה

כי התאבד בצורה דרמטית בהצתה עצמית על הבמה.

מכאן קצרה הדרך למציאת האיש שחי חיים צנועים עד כדי סגפנות ועבד כאיש שיפוצים ומנקה בתים.

הוא הוסע כלאחר כבוד לדרא"פ ושם התקבל על ידי קהל של עשרות אלפי מעריצים ומריעים

מאז השתתף בכ-30 סיבובי הופעות שם והפופולריות שלו רק עלתה.

אך הוא לא נח על זרי הדפנה. רודריגז חילק את רווחיו מההופעות והדיסקים שיצאו לאחר מכן

והמשיך  את שגרת חיי איש מעמד הפועלים בביתו הדל, בו חי 40 שנה והמשיך בעבודתו כפועל.

בתמיכת משפחתו ובנותיו המעידות כי תמיד הקפיד על חשיפתן לתרבות ואמנות וכמי שלמד לתואר בפילוסופיה

גם ראה את הקיום שלו כנכון כמות שהוא וכפי שהטיף בשיריו.

הוא הסתפק בעובדה שקיבל הכרה בקצה השני של העולם!

סיפור יוצא דופן זה יכול להעיד על שני דברים שמתקיימים בכפיפה אחת היום,

האחד הוא היכולת לתקשר ולמצוא מחט בערימת שחת.

והשני הצורך העצום באנשים מסוגו של רודריגז שהוא האנטי תזה לעולם הקפיטליסטי/ הגלובלי.

אנשים חברתיים, שמכבדים כל משלח יד,

המבינים את מהות החיים שאינם למטרות רווח, אלא לפרנסה וסיפוק הצרכים הרוחניים.

 

Write a new comment: (Click here)

SimpleSite.com
Characters left: 160
DONE Sending...
See all comments

| Reply

Latest comments

22.06 | 00:29

תודה עיינה. יש עוד רישומים רבים שאינם בקבוצה הזו אבל באותו נושא ובאותה הרוח...

...
21.06 | 18:50

יפה פה, מחכה לראות המשך הקו, עיינה

...
21.06 | 00:17

אני מודה ...ותודה על תשובתך לאשר את חברותי ולכן אני
ומפנה אותך לאתר יפה שתביני היכן אני עובד ונמצא בתקופה זו של חיי

WWW.ARAVARD.ORG.IL
אשמח לקפה אייתך בהזדמנות

...
08.07 | 02:24

תודה ענת
הבעיה היחידה כמו שאמרה לי חברה לפני זמן מנה שאם מישהו יסכים להציג אותי עם עבודות כאלו זה בטח יהיה רק בגלריה של אום אל פאחם. והאמת שאני אוהבת אותם(: והר

...
You liked this page