קובצי שירה 2006-2011

קובץ אריאדנה, 831/8/2013

 

 

 

זוּלָת

 

חוֹשֵׁב עַל הַזּוּלָת

עוֹשֶׂה לְמַעַן הַזּוּלָת

חוֹתֵר בִּרְחוֹבוֹת הַזּוּלָת

קוֹנֶה, מוֹכֵר

קוֹרֵא, לוֹעֵס

מְדַבֵּר, שׁוֹתֵק

כֻּלְּךָ בַּזּוּלָת

וַאֲנִי זוּלָתְךָ

אֵין לִי אִישׁ

זוּלָתְךָ

רַעְיוֹן רָחוֹק

וַאֲנִי

קְרוֹבָה

 

אִם אֵינְךָ

הַזּוּלָת הַגָּדוֹל בְּעוֹלָם

רָחָב וְאַכְזָר

וּמְקוֹמוֹת בּוֹ רָבִים

מִנְּשֹׂא

לְמַעֵט כָּאן, הָאֲנִי

 

לֹא עִם עַצְמִי                            2013  (עֲרִיכָה , אורנה)

 *

 

 

 

 

שפות

 

שפות רבות למדתי

הקלדה עיוורת, לשמוע בו זמנית טלוויזיה

אנשים מספרים על פטירת יקיריהם

על מחלת האלצהיימר של הוריהם

ללמוד לזכור ולשכוח

 *

 

אלצהיימר

 

זיהוי ניטל

הותיר

שירה זעירה 

אושר נתפס לשניה 

אופק

זריחה

שקיעה

פריחה

חלוף

 *

 

 

נטל

 

ציפור נטל שחורה

נועצת טופריה בבשר החשוף של כתפי

כתפי האחת נמוכה מהשניה

 *

 

 

מסומנים

עם של פליטים לא יקרב פליטים זרים אל אדמתו
עברם מיגר לב וכליות


יגלגל בהם בעיה דמוגרפית

יזהה בהם

אחרים
אוייבים
רעבים
אונסים
גוזלי פרנסה

הכל או לא כלום 
יצעק עם של פליטים
לי הכל
לך כלום

ביד פשוטה
באצבע מורה 
יסמן דרכם אל גדר רעה

 *

 

 

צַיָּיד מַמְתִּין

 

צַיָּיד מַמְתִּין

יֵשׁ לוֹ סַבְלָנוּת

שָׁנִים יִקַּח

יִקַּח

 

טָרְפוּ, לֹא יִבְרַח, לֹא יִקְרַב

צַיָּיד יַמְתִּין

יֵשׁ לוֹ סַבְלָנוּת

 

בַּלָּאט

טָרְפוּ

יְגַשֵּׁשׁ

יִזָהֵר

כְּסוּמֶא יְמַשֵּׁשׁ

יִשְׁלַח רֶגֶל

יִשְׁלַח יָד

יִתְאַהֵב

 

יִמְעַד

 

הָרֶגַע כְּבָר כָּאן

        כְּבָר כָּאן

 

צַיָּיד

יְסַמֵּן מַטָּרָה

יְסַמֵּן יִירָה

 

יְשַׁסֵּף

יֵצֵא מִגְּדֵרוֹ

 

יַפְשִׁיטוּ מֵעוֹרוֹ                                                   2013

 *

 

 

רווח

 

שים לב לרווח כשאתה יורד מן הרכבת

רווח מסוכן

בין לבין דברים הקורים באחריות אסונות

בחיים קצובים מזמן

שאול מרווח

 *

 

 

 

 

לשתות כוס תרעלה יומית

כיפת ברזל כימית,

לחיים! 

*

מה שמרעיב

בתוך הטעון

רגשות בם נפער חסר

החמצה

מיאוס

עלבון בעיקר

 *

 

 

רָחוֹק

 

 

הָרִים מֵסוּקָסִים בָּם

שֶׁלֶג עַד נָטָה לָלוּן

חֲלָקִים אָפְקִיִּים, מְזוָּגִגים

נוֹשְׁקִים צְעִיפִי עֲנָנִים

 

כָּל כָּךְ רָחוֹק

בֵּין בְּנִי אֵלִים, שָׁם

אֵין מָקוֹם לִשֶׁכְּמוֹתִי

המְאֹהֶבֶת בְּפִרְחֵי בָּר קְטַנִּים

וּמֶטֶר מְרֻבָּע אֶחָד

 

הַבְּלוּז הַזֶּה

שׁוֹבֵר צִוְחַת הִתְפּוֹקְקוּת

מוֹתִיר חָלָל

 

לֹא בִּגְלַל שֶׁאֵין חַמְצָן בַּגְּבָהִים

אֶלָּא שֶׁפְּתִיל הִתְפַּעֲמוּת קָצָר

*

מְחַפֵּשׂ שִׁגְרַת נְשִׁימוֹת רְגִילָה                                              

2016

שוויון בנטל

 

שערו בנפשכם

אלפי חרדים ודתיים

פטורים משירות צבאי מכתיפים נשק

 

מספיק מאבטח קנאי אחד עם אקדח

שאותו הוא נושא  לביתו

ויורה באהובתו , בבנה, בספר  ובעצמו

 

מזילי ריר וזבי חוטם מכוונים עינית רובה

לראש ילד פלסטיני

כלבי אשמורת חולי זאבת

 

יש לנו מולך

בואו נקריב קרבנות

אנחנו למודי דם וקרבות

 
 
 

 

מַעֲגָּל סָגוּר

 

 

מוּזִיקָה מֵחַלְחֶלֶת

מֶקִּיִשָׁה

אִטִּית 

מֵלָנְכוֹלִית 

חוֹדְרָנִית

 

רֵדְיוֹהֵד

 

דָּרוּשׁ נַסְיוֹב

לְרַפֵּא דָּם שֶׁהוּקַשׁ

 

אוֹרָבּוֹרוּס

טוֹרֵף בּוֹ

 

בַּחֲדַר הַקְּלָפִים

סוֹגֵר מַעְגָּל

 

 2013

 radio head

 (Room of cards)

  *

 

 

 

סוריה 2012

 

 

בחומס

 

מה יוותר

מבין ההריסות

אנשי הארץ

הקטנים

החרופים

הפצועים

ההרוגים

הטבוחים

חרמש הקוצר בם

עד טפת דמם האחרונה

יותרו ללב השממה

שעירים לעזאזל

כוחות צולבים

מתירים דמם

ודממה דקה

 

מה יספרו לדורות הבאים 

השיר פורסם בגלריית בית העם מעורבות בYnet ב- 15/3/2012

 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4203345,00.html

 

 

 

מהפכן אחד בצומת הרעב

 

 טיפחת בנו נפש מהפכנית

ונטשת, 

אולי התאכזבת

לא היינו מהפכנים מספיק

בסקלת החיפוש

לא השארנו נקודות ציון

לא מופנו

 אידיאל המפכן שלך

לא קיים

אמרת לכו חפשו

מהפכן באוהלים

 

 לבד אנו הולכים

 

עכשיו, כלומר מאז

שלא הגיעה 'המהפכה'

 

 *

 

קווי אורך (3 שירים בקובץ "קוי האורך" )

(מרץ 2012קווי האורך)

 

שמקרוב חרצו

לא מיהרו

ששים ושתים

מניין שנים מכובד

חלקת העור עוד מחייכת

שעה שרומסת עלים

בפצפוץ חושני תחת כפות חפצות

תוואי חיוניות

נותן אור, מסתנן במי שמים

רגעי מפולת שסימן מכחול הזמן

כברית אמן לדרך ארוכה

מודדת אורכם

עוד שם

בלי נקודות ציון

בלי שום שיאים

 

 *

 

אין בהן

 

אין בהן יופי

עבות

רכות

אצבעותי לא ארוכות

מנומרות כתמי חלודה 

מעולם לא בקשו רשות להסתנן

ציפורנים גזוזות, לא מטופחות

לפעמים נותרות שאריות של צבע

באצבע המורה

 

לא בקשו הנחה לעצמן

לא חלמו

בנאמנות בצעו

במכחול בצבע

קולמוס ומקלדת

תיפוף אצבעות מדיר שינה מעיני

רחש מחשב שנושף את חיי החשמל

ידי הטובות,

העייפות

על גב יד שמאל נוצר בין גיד לבלט וריד

צורה ברורה של איקס

 *

 

 

חיים מפולשים

 

משהגעתי לגיל השלישי

חיי מפולשים כמדבר

ליום הולדתי בתחילת השנה האזרחית

קבלתי קצבת זקנה

בלי סרט מתנה

ואני לידיעתכם

ממש, ממש צעירה

דרך שאבדה

בין קו לכתם בחיי המציירים

בם מצאתי אחריות בפני המועדות

ניתן לקרוא בן

שנים גילפו בן גלים

לקירות הכורכר בחופי הרצליה

נתנו סימנים

אפשר לכמת את אורכם

 לאמוד עומקם המשוער.

 *

 

 

 אוקטובר 2012

 השיר שזריחה והשיר יקיצה פורסמו עם דימויים שלי עליהם הם נכתבו

בגלריה בית העם (מעורבות) Ynet

 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4288018,00.html

 

שקיעה (א-פוליטי)

 

תופי תהלוכה נדמו

נהמת ההמון הוסתה

ובמות נאמו

נציגים, נציגות

מי מטעם

מי מטעמו

וחתמו בהמנון

בו במקום

נשברו הכלים

ננקטה אי שיטה

בנאליות כירסמה

באי הבנה עמוקה

במקום דרישה

עלו תחנונים

עלם ועלמה

על מגש הכסף

לא עלו אחרי הדממה.

 

 

זריחה

 

תולה תקוות

על ענפים

סורגים אהבתם

אל זו

שאדמתם היא

בדממת הכסף הקצרה

פוצעת שמש

לובן בוהק

צהוב

אדום

אל תוך צבעיו

עולם נזרק

וקול גרגור

וקול קרקור

 

 

יקיצה

 

גם בבוקר ההוא כשפקחתי

היה לי ברור

שהעץ הוא עץ

שהבית הוא בית

שהחדר הוא חדר

והעץ הוא ליד החלון

ואני?

מתוך השקיעה

למדתי מהות היותי כאן

מתוך הזריחה

הבנתי למה שאיני שייכת

בתוך היקיצה

סרבתי לכבול עצמי

נותרתי עם קומץ עפר

וידי ממאנת לפתוח

פן תיפח בו הרוח

כי זו כל מולדתי

בלי טקסים

בלי המנון

אין לי מלה של נוחם

אבל את העץ אוהב עד כלות

את שורשי אדמתו גם

את שמיו

 

 אוקטובר 2012

 *

 

 

ַאתֶּן חוֹשְׁבוֹת בְּקוֹל

מַבִּיעוֹת בְּקוֹלְכֶן

מְשַׁתְּפוֹת

אוֹהֲבוֹת

מְאֹהָבוֹת

בּוֹדְקוֹת אֶפְשָׁרֻיּוֹת

אֶצְלְךָ זֶה כָּךְ

אֶצְלֶה זֶה כָּךְ

אֶצְלְךָ זֶה מֻתָּר

וְעֶקְרוֹנִית אֶצְלֶה זֶה אָסוּר

אָבֵל אֶת אוֹמֶרֶת, כֵּן, כֵּן זֶה מֻתָּר

וְהִיא מַתִּירָה

וּמַתִּירָה כָּל רֶסֶן

וְאֶת גַּם את

גַּם כֵּן את

מִשְׁתַּגַּעַת מִגַּעְגּוּעַ היא

נִזּוּף בַּגַּעְגּוּעַ שֶׁלָּהּ

הוּא אוּלַי

בִּכְלָל שָׁכַח

רַק אוֹתָךְ הִיא שׁוֹאֶלֶת

כָּל הַזְּמַן בּוֹדֶקֶת

בּוֹדֶקֶת אֶת סיפיו

שֶׁמֵּאָז וּמֵעוֹלָם

נְמוּכִים הָיוּ

מִתְכַּרְבֶלֶת כמליח

בְּקֻפְסַת שִׁמּוּרִים

 

אוקטובר 2012

*

 

 

רוֹאֶה בְּךָ

 

 

הִשְׁמַנְתָּ נוֹרָא

 

כֻּלָּם מִתְלַחֲשִׁים

 

רוֹאֶה בְּךָ

 

בַּתְּמוּנָה

 

וְאֶת אוֹמֶרֶת

 

סֶקְסִית

 

חַמָּנִיָּה גְּדוֹלָה

 

חוֹשֶׁבֶת אֲפַרְסֵק

 

לוֹגֶמֶת פְּרִי

 

גומעת מֶרְחָב

 

חוֹמֶקֶת מִצָּרָה

 

וְשׁוּב

 

לֹא הִצְלַחְתִּי לִבְרֹחַ

 

מַצְפּוּן?

 

מְטַפַּחַת גַּם תְּקַוֶּה

 

פּוֹרֶמֶת סְּלִיל

 

מָבוֹךְ פְּנִימִי

 

אוֹרֵב

 

תְּמוּנָה שְׁטוּחָה

 

וַאֲנִי?

 

עִוֶּרֶת

 

 

 

 

קובץ 3

 
 

 

 

 

צייד ( 2011 )

 

 

את הצייד פגשתי יום אחד

בין כתלי משרד

לא היו ערבות נחל

 לא מים פכפכו שם

לא בתה

לא מדבר

בין בתיה האחרונים של העיר

בתיה הקלופים

הכעורים

תפאורה חסרה

משהו שלא בשל

מפעם

מימים רחוקים

לא נוריתי

לא ניצודתי

רק הרשת הייתה שם

והחוטים אסרו במרחב הפעולה

חשתי מבוכה

חשתי את צביטת הפטמות שלא נוגעו

את החום העולה מבטני

שלא נחדרה

את הלהט בשפתי שלא נושקו

 

 

 

 

 

 

מתוך הקובץ  "מסע אחר"

 

 

אשה קמה אל בוקר

ברך אותה הבוקר

במאור שמש

ודררות ירוקות ברכו אותה

היו שלום ברכה בחזרה

ונופפה באיטיות

חמדת בוקר

וגדות יובלי חלבלובים

מכחילות דרכה

מחר תשכים אל שחר

שכסף נמוג בו

ומחרתים יעטוף בה ליל

תכריכי לובן

בשנתה

 

     

 

קץ האהבה

 

 

קבלה תפקיד

סיימה תפקיד

ללא שכר

לא הייתה תמורה

רק אהבה שמתחו בה מיתר

ופקע

טבלה בה

רחצה וסכה עורה

נעימות

מרחק הזמן

כקוצר ראייתה

ברחובות

נדודים

מראות היסוד

 חומר מתאיין

גם היא לא רצתה

להיות הטווס של אמה

גם אתה לא רצית לנעוץ שיניך

למלוק ראשה

שאלת

יש לך מישהו חדש?

ופיה צ ר עיגול

ויצאה בועה

 

 

 

 

 צפורים מקומיות

 

בשדה בור צופה אל פסים מהירים

גלגלי רכבת שיספו אותם דקות קודם לכן

עיניה צרובות ממהירות הרגע

געש מלים צרם

שווי שקט בנפשך

ונשאר רגועים

ששים ואחת שנותיך

מאריכות פסים בשדה השלף

ואנה קרנינה נלעגת בתוכך

מקופלת בתרמיל געגועים כל הדרך חזרה

בככר העץ שליד ביתה

דררות ירוקות

התישו כוחן של אוכלוסיית הציפורים המקומית

 

 

אהבה /שנאה 

נובמבר 2011 

 

מן החיק המתוק  אהבה

מן החיק המריר של שנאה

שתיקה אלימה

שיספה בגרון

השחירה צמצם  לחלום

 

 

 

חובת הפרנסה (תוך קובץ יום יום, 2011)

 

מחר אלך להפקיד מעות החסד

אעבור ליד הבנק ואשלשל

מעטפת צ'קים רזה

מכילה עוד סדנה ועוד סדנה

שבוע שדוהר בדרכו ליישום החובה

חובת הפרנסה

על מקצועי כאמנית

כבר ויתרתי

זה לא ישלם לא ירק

גם לא פרי

 

 

 

כל נשות העולם(מוזיאון התמימות של אורחן פאמוק, קיץ 2011)

 

מחשבות על סרט תורכי

מחשבות על ספר תורכי

מחשבות על אהבה

מחשבות על רגיעה

אחותי הקטנה

וכל נשות העולם

וכל מי שחווה אהבה

וכל מי שנשרף

וכל מי שעלתה כקדשה למוקד

ובוערת לעד

וכל מי שנפלטה

לקרנות הרחובות

תיאסף בשעת שחרית

עם שיירי עייפות האתמול

 

 

שיר 8/11/011

 

כתבתי שיר

בכיתי שיר

רציתי לשיר

בת קול לא יצאה

חרשת למילותי

אילמות מילותי 

מכמירות 

צפורנים

זבות 

סף כאבי צולל

לתחתית הקדרה

 בת קול מהדהדת

ענבל

 

 

 

סדר עדיפויות 8/11/011

 

מעכשיו רק אוכל ודלק

מה שנותר

אין לי ציפיות

אוכל מטעין ומתניע גופי

ודלק מטעין ומתניע מרחבי

רגלי הכואבות

אין לי סדר עדיפויות

 

 

 מתוך קובץ מלים 2011

 אני אריאדנה

 

 

מלים שאבדו

כחוט

במבוך הרגש

לבד

מספרת אותן

מדווחת אותן

בוררת אותן

מחכימה אותך אתן

רוקמת

פורמת

מייתרת 

 

 

אשליה

 

תשוקה

משמעה

תשוקה

אין

בה רב מיש

חלילותה המשלה

עטופה סממני רגש

שנדרש לקילוף

 עטיפות

   עטיפות

     עטיפות

       קופסה סינית

בסיפה

 נדמה ש

       אבל

          לא

 

 

 

 ------------

 

 

 

ולא עבר יום

שלא נגע החולי

שלא העציב

שלא נעץ חיציו

בעינים עייפות

שקועות המבע

ואהבתי שם

כמו תמיד

זחוח ויפה

מנגד

שתי מלים לכאן

שתי מלים לשם

ופטמות קשובות

באין מענה

וכולם מסביב חביבים

מזמינים

כולם חברים

 *

 

 

עֶרְכַּת אַהֲבָה

 

סְתָיו

מֵעֵינַי

גּוּפִי

רַגְלַי

יַדָי

 

בַּלְבָד

מַסְּעוֹת שֶׁקֶט הֵם

כְּאֵב שוֹסֶף לִירֵכַי

דָּם זוֹחֵל

תַּחַת עוֹר

כְּתָמִים

עַד

זוֹב

 

דָּם                                      2012

 *

  

צַיָד

 

 

 

בִּסְבַךְ קָנִים נִסְתָּר

 

לִשְׂפַת אֲגַם שָׂם

 

אַיָּלוֹת

 

בַּרְבּוּרִים

 

אַוְוזֵי בָּר

 

בַּשֶּׁקֶט

 

צִיוְחַת כְּאֵב עָלְתָה

 

כְּאֶנְקַת תְּשׁוּקָה נִצּוֹדָה

 

סַל תּוּתֵי עֵץ

 

שְׁחֹרִים מִבָּרְבּוּרֵי אֲגַם

 

נִשְׁפַּךְ

 

דִּלְּגָה בָּהּ שִׂמְחָה

 

שֶׁל נִצּוֹד שֶׁשֻּׁחְרַר

 

הוּטַח בְּמֵימָיו

 

בֵּין בַּרְבּוּרִים

 

לְהִתְבַּרְבֶּר

 

לִשְׁתּוֹת מַיִם קָרִים

 

לְהִצְטַּנֵּן

 

בַּכָּחֹל, בַּיָּרֹק

 

זִיו שֶׁמֶשׁ שׁוֹבָבָה

 

בַּרוּחַ הַקְּלִּילָה

 

נִקְרַע עָנָן לְאַלְפֵי כְּבָשִׂים

 

 

 

בֵּין קֵנִּים עָמַד

 

הוֹשִׁיט יָד

 

לַפִּטְמוֹת

 

וְסָחַט                                     2011

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

(22/12/011)

 

 

רֶגַע מְאֻחָר

 

 

 (22/12/011)

 

תְּשׁוּקָה יָצְאָה לְשׁוֹטֵט

בֵּין כָּתְלֵי גִּיל

 

בְּפֶה נוֹאָשׁ

לִדְבֹק

בִּנְשִׁיקָה

 

בְּשֵׁמַע

לְאִמְרֵי כָּזָב

 

בָּרֵיחַ

שֶׁל תֹּאַם

 

בֵּין זְקִיקֵי שֵׂעָר

 

מִקְּצוֹת אֶצְבָּעוֹת

 

מִבֵּין רָגְלַיִם דָּהֲרָה

 

רוּחַ, עָשָׁן בַּקּוֹצִים

 

 

אֵשׁ רַבָּה

 

 *

 

 

מתוך קובץ שירי 2011

הבל הבלים אמר קוהלת

 

אין מקום בעולם ההבלים לאידאול

לדמוקרטיה

לצדק חברתי

לשיוויון חברתי

אין מקום בעולם ההבלים עבורי

תוכי כברי

שקיפות מקומה יודר מעולם ההבלים

אני והפרפרים

נידום בכלות יום

סוף מהפכה כתחילתה

הרבה רעש וקערה הפוכה

 

 

------------

 

 

בצומת המהפכה

נשקה לי אהבת חיי

ונעלמה

כמו פעם בדוקטור ז'וואגו

 

וג'ולי הייתה כה יפה

 

 

------------

 

אֲחוֹתִי הַיָפה, הקטנה

עֶשֶׂר שְׁנוֹת עוֹרמַבְדִּילוֹת בֵּינִנו

 *

 

 


מַסָּע הַמֵּאָה

 

אַהֲבָה יָצְאָה לְמַסַּע אָמָּנוּת עַל פְּנֵי מֵאָה

מֵאָה שָׁנִים תְּמִימוֹת הִתְחַדְּשָׁה, צָמְחָה, שַׁעֲתָּה לְאֵבְיּוֹנָה

 

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים עוּכַּב מִצְּעָדָה

הַדָאדָא בְּשַׁחַר יַנְקוּתָה

 

הֵפּוֹפּאַרְט בִּימֵי הִתְבַּגְּרוּתָהּ

 

קָרְסָה מְלַאכְתָּהּ בִּפְּרֵידַת הַפּוֹסְטמוֹדֵרְנִיזֶם

נִהְיְתָה אֶקְלֶקְטִית

פְּרוּצָה לְכָל לָשׁוֹן וְכָל שָׂפָה

 

חָלְפָה שְׁעָתָהּ

 

לֹא שַׁלְמָה מְלַאכְתָּהּ

 

נוּפְּצָה בְּצֹמֶת מַהַפֵּכָה

 

פּוֹסְט אֱמֶת שׁוּסְתָה בָּהּ

הִיפֶּרְנוֹרְמַלִיזַצְיָה נִסּוּ לְהֲלְעִיטָה

 

הֻתְּרָה פְּרוּמָה וְחָפוּיָה

                           לְחֵבְיוֹנָה

 

(מחאה/אהבה, קיץ 2011-2017)

*

 

 

 

 

 

אושר זעיר      20/11/011

 

מה שיעלה לי מיום גשום

לא יעלה בתהום רבה

עת אניצי הפרידה

קושרים בי היטב

סבוכה בין סריגי ענפים

מכתיבה ליום

שמשכים בי

עינים דומעות

עקודה

לחרבו של מלאך

אור ירח מציף

בין גזעים וענפי יער

ועיניו התמות

ועיניו שזדון נשאן

מרווח קטנטן של אוויר

בטווח האפשרויות

 

 

 

קָשַׁר שְׁתִיקָה

 

 

פּוֹקַעַת

קִישוִּריוֹת גָּרוֹן

לַזְּעָקָה

בְּלִי קוֹל

 

שֶׁקֶר

 

שֶׁעֵינֶיהָ יָבְשׁוּ מִכְּבָר

תָּמוּ יְמֵי אֵבֶל

בְּדִידוּת

גָדְשָׁה סֶאָתָה

 

לֹא הִדַּרְתָּ רַגְלֶיהָ

נוֹגַעַת

פְּעִימַת מִצְּעֲדְךָ

 

מֵחִיּוּךְ עֵינְךָ

מִּתְבּוֹנֶנֶת בָּהּ

 

מִתְבַּזָּה

 

בְּבוֹר שְׁתִיקָתָהּ

 

חֲלָקִים פְּנִימִיִּים

 

נְפוֹצִים לְכָל עָבָר

 

 *

 

 

 

 

בשארית היום

 

בלי פנסיה

הפנמנו

כאן אין בשורה

גם לא תבוא ישועה

אלפי קילומטרים

של זמן לאחור

היינו נכונים

לחיי נצח

עודנו כאן

חיים מהיד אל הפה

ולנצח לא צורף קופון של אושר

גם לא שרידי חום או שמחה

הנצח ניצח את השיטה

 

 

 

וזה העולם

 

אהבתך נטשת בי

גלמודה 

קרובה רציתי

קרבתך

אתך ובלעדיך

לנשום סביבתך

בחלל מצמצם

ליצור עולם חלופי

 

וזה העולם שנוצר

שעולב

שמשפיל

וזה העולם שמעניק

וזה העולם ששוסף

 

 

 

 


צא וראה (מקור)וטיוטה

 

 

ראה זה פלא, הדם התקרר

ראה את נס הבנאליה שוחק

ראה בכל פעם שמנעתי חיוך מעיניך

ראה איך חלום ליל הקיץ טפח על פניך

ראה האש שלא כבתה בין משעוליך כיד מושטת

ראה היד המושטת לחפון את מגע העולם שיבש בנחליה,

ראה ניגוניה כלו, וכשם שכלו, ירדה יונה משמים, יונה שחורה

ראה בחיים שמאז מנורה כבתה, בוסתן מבושם שניטל מריחו וצבעיו

ראה הורד החוויר והלבין, עת ליל כוכביה נדרך בחלון מוגף סיפור מבלי

ראה תריסי חלונה מוגפים, רטובים, ריסיסי בוקר שחלומותיו נטלו ריסים

ראה בפניה יד החורש בם, ראה שחור עיגולי עיניה, נובלות, בובה שזקנה

 

 

2011

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


צֵא וּרְאֵה (1) טיוטה עריכה מלאה בשירים נבחרים ובאסופה...

 

 

חֲלוֹם לֵיל קַיִץ טָפַח בְּפָנֶיהָ

כְּכָל שֶׁמָּנַעְתָּ חִיּוּךְ

 

בִּרְסִיסֵי בֹּקֶר נִבְלְעוּ דִּמְעוֹתֶיהָ

כָּבוּ עַפְעַפִּיִם

 

אֵשׁ פָּרְצָה בַּאֲפָעִים

 

לְשׁוֹנוֹת אֵשׁ יָדֶיהָ הַמּוּשָׁטוֹת

לָחְפוֹן חֲלוּקִי נְחַלִים שֶׁפִּכְפּוּךְ זְרִימָתָם נָדַם

 

בָּרוֹם צִפּוֹר שְׁחוֹרָה, מֵצִלָּה כְּעָב סְעָרָה

 

רֵיחוֹת הַבֻּסְתָּן עֳבֵשִׁים מִפִּתְּחַת מְעָרָה

 

לֵיל כּוֹכָבִים נִנְזָף בְּחַלּוֹן סְגוּרִיסִים

מִבְּלִי סִפּוּר עֶרֶשׂ קָפָא דָמָה

 

נֵס הַבַּנָאלְיָה שַׁחַק זִכְרוֹנוֹת

 

הוֹתִיר פָּנֶיהָ חֳרוּשוֹת

                 עִגּוּלִים שְׁחֹרִים צָרִים לְעֵינֶיהָ

 

                                         פְּנֵי בֻּבָּה שֶׁזָּקְנָה

 

2011-2017

5 שירים מתוך הקובץ "חלון הרהורים: 2010

 

 

 

חלון הרהורים  (בעקבות שירו של חיים גורי, ינואר 2010)

 5

בצעדים ארוכים, מדודים כמקצב

צועדת את שעת בין הערביים

ואין בי דבר שיעיד, כן אתמול

לא היה בי לא נים ולא עצב

שלא צרח במלוא הגרון

כך הוא

וכך היה

יש בי מין סוג של עצירה

צעד קדימה

צעד אחורה

את דברי המשורר הזקן

שלבו אף הוא לא עייף

אהבתי כל כך

גם אני לא השכלתי ללמוד נשימה נכונה

וזאת למרות ששנים טרחתי ביוגה

שנים צעדתי באוויר הפתוח

עכשיו שמסגיל חלוני מהרהר בי מבט

אין בי תשוקה מלבד הציור

ידידי הנלהב

אני בטוחה שהייתי

רואה בעצמי יפעת סיגלון זו

הפורחת בחלוני

ולא במראת הקריסטל

זו כבר אינה מכחדת

משהבנתי

עודי מנסה לקרוע אויר באגרופי

אך תנועת האוויר לא באה

אני כנראה אצטרך לפרק חלומות

לאחוז בידי את שנותר

איני עוצמת עיניים בחושך

שוכבת ערה כמו השמש

וכשזו מציפה בחלון, אני מגיפה תריסים

מקווה בלבי שנמלא רגשות

למראה פרח ורוד וחתול קטן שחור

שמחר עוד תיפול הסממית

ממשקוף המרתף על ראשי

סימן מרפא

בשביל הגן המוריק

אחרוק עם דלת הברזל הכבדה

 

 

 

מזוככת  (, ינואר 2010)

 

 

איני יכולה להוציא תוצר מוגמר

כשאני חוזרת לשירי בחתוך והדבק

עורכת ועורכת

עד שלפעמים לא נותר דבר מהשיר

צומחת לי תובנה של

אין שיר

למרות שפעמים רבות

התרגשתי בקוראי אותו

לאחר הפסקה בזמן מספיק לריחוק  ריגשי

אני מתחילה בעבודה המזככת וכך יוצא

שכל אותה ספונטניות אדירה

שיצרה את היש מן האין

נעלמת לי בהינף יד על המקלדת

 

ועם זאת לאחר כל אותן שעות של עבודה

מגלגלת סלעים, מדרדרת חזרה

מוצאת את עצמי

רוצה

אבל לא

במשפט שניים חסכוניים במיוחד

יכולתי לכרוך כל מה שרציתי לומר

בחדר המדרגות נשמע קולם של ילדי השכנים

תפושיט, תפושיט, תפושיט

ולאחריו טריקת דלת הכניסה

שלוש קומות מתחתי

אני מביטה סביבי

ויודעת

שלא אוותר על פירור

 

 

נגיעות בעבר (בוקר 15 לינואר 2010)

 

1

המבט שמאחרי העדשה

לא תמיד מרוחק

לפעמים הוא מבט מתגונן

מבט מאוהב

הייתי רוצה למדוד את מידת חומו

האם זה מידבק, יש לו משוב?

איני אוהבת כשמצלמים אותי

יש המאמינים

שפיסה מנשמתם

ניטלת בזמן הצילום

 

2

פעם בפגישת מחזור

אמר לי בן כתתי

שהיה מאוהב בי שנים

הדבר דקר בלבי

הכאיב כל כך

כאילו מת בי משהו

ניטל

נותרתי עם החור השחור

מקוננת על מות סיפור

שלא  קרם

לא עור ולא גידים

 

3

אוהבת למצוא תצלומים

ישנים, ספוראדיים

שתפסו רגע בזמן

רגע נכחד

פיסת זיכרון

משהו קשיח

שאפשר למשש

לשוב אל

שוב ושוב

 

 

אני לא שם

 

 

ציור על ציורים ישנים

מקבל טקסטורות קיימות

אל החדש

מוסיף מימד טכני אחר

עומק שיש בו זמן

לוא דוקא צמצום

אבל בהחלט זמן

 

בשירים

הזמן הוא האוייב

הפער

שנפער בחוייה

הווייה שהייתה

והווייה שמתקיימת

מקבלת מוצר חדש

מצומצם, אלגנטי

ריכוזיות של

מלים מתנפנפות

 

 

 

ירוק כל כך

 

שחור הוא האור של החלום

 של הזיכרון

מה שאינו בר תפיסה

 אינו גוף

אין בו שבירה של קרני אור

 אין בו צבע

בצל נרקמים דברים,

שהיו פעם צבע

 

 

 (6 שירים מתוך הקןבץ אהבות ופרדות)

 

תיפוף אצבעות 

מקלדת, צג אור

ותיפוף אצבעות

בנקישות חביבות

מחלון השכנים עולה

נגינה בחליל מקסיקני

גוועת

מלאכת הציור

פרשה למנוחת השבת

איני מושחת מכחולי בשחור

או בחום הנוגה

ציוץ בובת גומי

כדור בחדר המדרגות

נגינת מכוניות בכביש מרחוק

חומקת, קרבה

בלילה הייתי דמומה

אף רמז לכאב

אי נוחות

לבוקר הגעתי כמי שלא ישן כלל

והבוקר היה

כפסע בינו לשעת צהרים

מפת הנקודות על גב כף ידי

וצללים שנוצרו

בלט וריד ושקע גיד

יוצרים צורת X

מעולם לא ראיתי כזה

אולי אלך לכירולוג

שיקרא בכפות ידי

המקלידות, המציירות

העייפות

שוב יוצר סמן העכבר

אייקון זעיר שצורת שיר לו

אני מונה את מספר השורות

 

 

 

מבוכת צבעים

 

כבר שלושה ימים

שאני במבוכת צבעים

כזו המופיעה לעתים רחוקות

אני מציירת באפורים

אחר כך מחליטה שצבע טבעי יהיה טוב יותר

אני מכסה את האפורים בצבעי עור טבעיים

פונה אל הרקע שגם בו יושמו שכבות על שכבות

מאפור לשחור ולבן וצבעי הקשת ומריחתם זה בזה

עד לגוני בוץ

ואיני מרוצה

איני מוצאת פתרון שישביע

שיתן כסות לחסר

או ימלאו

היום התבשרתי כי עלי לעבור עקירה של שן

התומכת גשר בן ארבע שניים

משמע כסות לחסר הזה?

עיריית הרצליה מכה שנית

חיסכון במים אולי

הצמידו זיקיות ענק ירוקות, כעורות

על גזעו המופלא של העץ בכיכר

הידועה ככיכר ידעוני העץ

בכיכר השנייה, תלו נדנדת ציפורים

וציפורי פלסטיק אדומות

 משוטטות על אבני חווארה לבנות

 

 

 

משהו ורוד

 

הדבר הטוב ביותר שעשיתי השבוע

היה פאי תפוחים

נטול סוכר אם כי  

לא נטול כולסטרול

והסרט שראיתי השבוע

היה

טוב שיצאנו

וקנית לי משהו

מתבוננת על אצבעות ידי

והן שמנמנות ורכות

מבוגרות למראה

כמו כריות

מנוקדות בכתמי שמש

אין בן יופי

מטח גשם

בתריסי החלון

אינו מזמין לי שינה

כאבי המחדל

גיל / בריאות

חובקים עור וגידים

ואם לא די בזה

עוד חודשיים שלילת רשיון

אני ורגלי מסתגלות

כמה יפה שקנית לי

משהו ורוד

ואת הסרט שראינו

לא אהבתי

 

 

 

התמכרויות                                31/10/2009

 

כשדורשים בשלומי

אני חשה בטוב

ככה זה, טוב

מעין יד רכה וחמימה

מלטפת לי

מבפנים

אין לי תיאור פלסטי לזה

אסתפק לעת עתה במילים

כשאני נשאבת

אל לועו של בולען

תכול עין

שעות של התבוננות

קריאה שאינה נותנת בי דעת

וגם אינה נותנת דעתה עלי

אני שם

ונוח לי עם זה

זוהי שאלה

שאצטרך לדון בה ביני לביני

בינתיים

תקשורת וירטואלית

עין שאין לה גבולות

יש סיכוי סביר שאטבע

חששות

כן

כך גם לא הצלחתי

להוריד קילוגרם עלוב ממשקלי

שהבטחתי לו

בהסכם פרטי בהחלט

שבעה במכה אחת

 

 

 

שיר נולד

 

ביום גשום במיוחד

תחת שמי פלדה

אכתוב אותך ויהי מה

לידתך רדופת הצירים

תנוחם בך

ואני אצחק

 

 

 

כמו כולם

 

 

אני מנסה להיות אובייקטיבית

ואיני מצליחה

בשום פנים ואופן

הייתי רוצה

למכור את האגו שלי

לממעיט במחיר

אבל אין קונה

מנסה להבין

את כל העלבונות

שצורבים לחיי בלי הפוגה

נשארת כמות שאני

בעיניים עצומות לרווחה

את השורה הזאת גנבתי

אבל איני מוצאת

דרך טובה יותר לתאר

סטגנציה משוכללת כל כך

כל שנה אני מוסיפה

עוד תרופת מרשם

לכוס התרעלה של הבוקר

כולן תרופות למחלות

הנובעות מלחץ  שואב

אושיות תובנה לקויה

מה שנקרא

בעגת רחוב ידעונית

מחלות פסיכוסומטיות

חלל אדיש

מקפיא לי בזמן

מחר לא אוכל לצאת לטיול בוקר

ללגום אוויר ששוטף

לצאת בלי תכלית

 

2  שירים מתוך קובץ אמת, ספטמבר 2006 

הים שבפנים

 

 

מה שחלמתי לא יתגשם

הוא כבר היה

ממלא בתוכי

וצף בשינה, תזכורת חסויה

גואה ועולה בחסות חשכה

ים של חסרים

ים של עודפות

מטביעים בליל

מסגילים מצבעו הטורד

קולות הרחוב מעלים ערבוביה

כל חלון וקולו, כל בניין קומותיו

ואני ספרתי שמונה

מזה בכיו ומזה צחוקו

עוד מעט תפתח דלתי

ואצרור את חומת השתיקה

מול עינך הבוחנת מלים

איני חשה עייפות

אך מוטב שאגן על עצמי

כשאקפוץ מסיפון ספינתי

אצטייד בגלגל הצלה

 

 

 

 

שפות

 

את אימי נטשו שפתה וגילוייה

היא עוד זוכרת שפות שלמדה

זיכרון שחייו ארוכים נשאר

כגלגל הצלה במים עכורים

סתיו החדיר כידוניו, בלובן נטמע

ומה שקנתה דעתה, העבר ינכס

ואין לו שום ערך, גם לא יקל

על קשיי נשימה במראות שמלאו מים

 

היום נוצרו פרחים חדשים

אני יודעת משום שהארתי לבוקר

אור ראשון וזה צבע בעולם

לבני הקטן יש גישה חדשנית, הוא לומד יפנית

כשיסגור מעגל לא יטבע במספרים

הוא ילמד גם איטלקית

ואם היה שואל את עיני האורקול שלי

היו אלו אומרות, שב וכתוב חלומות

 

 

חלומות

 

פברואר 2011 

 

 

 כדי לעבור לסדר היום,

צריך שיהיה סדר

כן פשוט סדר

תמיד חשבתי שאני מסודרת

 אפילו מדי

ובכל זאת יצא שמי כפורעת סדר

עכשיו אני מגששת

הליכה בקצב הלב תזיק לי

אולי אעבור לקצב הנשימה

כך אצליח להחזיר את הנשמה

זאת שפרחה לי

כשאחזור מן המסע

אקטוף פרח סגלגל

משיח הלנטנה

או גרניום בארומה של תה

ואתמסר לפרחיו הורודים

את מנקה החלונות

אביא לקראת החג

שילכוד לי חלומות

בשקיפות של זכוכית

 

  

פנלופה (מתוך קובץ שירים פנלופה 2010 )

 

עשור

לצדי

כאן

סביב, סביב

רוחשים מחזרים

אנטנות של חג העצמאות

מנצנצות

קרני לייזר ירוקות

חותכות

חיוך ממסך פנים

אודיסאוס במסע

צמוד למדד המחיה

 

 

מסע 

 

אודיסאוס שלי

שואל שאלה

ומפנה את גבו לתשובה

אך המסע

המסע

תשובתי ממתינה

 

 

 

 מסע אחר

 

יש בך משהו חביב

יש בך משהו נחמד

 קסם אישי

ציפוי של זהב

כשיורד המסך

אתה כאן

אין קהל

אין תכלית חיצונית

מסע כבד

אל נקודת הסיום

בצל קורתנו

אתה מרופט

 

 

לילה ויום 

 

אל לילה בו לא יתכנו דברים

אל חלומות רדומים

שאין בם ולו סיפור אחד שלם

שולחת דוגית קטנה ששטה

בשלולית המים שליד הסדנה שלי

צפה לה כמו אופליה

שלל פרחי צהוב

שטים במורד הזרם לצידה 

אל בוקר ששכרו בעמלו

ומכונת הבטון יוצקת לבניין השכן

נתונה בסיבוב אינסופי

 

                                                

                                                   מסעות

 

עכשיו שקט,
כל הילדים הכלות, החברות,
הנכד וזה שבדרך כולם פרשו לבתיהם,
ברחש הרוח המאווררת
נותרנו עם השקט הלח
של חום תחילת ספטמבר
ממתינים לראש השנה.
אחר כך אולי נראה
את האור המנץ
עם שחר
מסעות חדשים

 

 

 

טוב לה מותה

 

(6/10/2010 הגיג כביש )

 

 

 

על הכביש הוא מנהל אותה

הוא מנהלאותה כשהוא

 אוחז בידה ומוביל באקראי

חצייה לא מבוקרת

לא ימינה לא שמאלה

והיא לצדו מתנהלת

בקצב שלו

היא דווקא מביטה עלי

זאת אומרת, ימינה

אני מימינה

אך ממשיכה

למרות חוכמתה הזהירה

ממשיכה

היא לא תאמר דבר וחצי דבר

גם אם יקרה אסון

היא אתו

הוא יבוא בה

הוא יתבע אותה

יטבע בה

הוא יקבל את כל רצונותיה

תשוקתו תנעם לה

תשוקתו תכאב לה

היא אתו

לא מלינה

לא מתנגדת

ביום שתלין

כבר תתגעגע

טוב לה מותה

 

 

 

 

 

 מתוך הקובץ מסע אחר 2011

 

כל רגע שעובר

דרכי הוא עובר

מחכה בסבלנות ובקוצר רוח

שני דברים הפוכים ממלאים לי כל יממה

אצור תמהיל גוף נפש בהליכה

אחר כך אצייר ציורים מלאי צבע

שיסוו צבעיהם בשחור

כמו התחלה חדשה בקץ

זנב השממית שישחיר בנופלו

 

 

לא לפרסום

 אפריל2011 / מתוך "מסע אחר"

כל החלקים המדהימים

כל האנשים המופלאים

קטנים כגדולים

מחצית חיים

איך אפשר לנהל חיים

כשהחלקים הנפלאים

מוצנעים

מסתתרים בצללים

למשל האם ידעתם

שאני גם ציירת צללים

אבל זה

 דווקא לא מהדברים המופלאים

 שימו לב

 מה שחבוי בצללים

מה שנמצא במסתרים

 הוא האני האמיתי

 מלנכוליה

אפריל 2011 / מתוך "מסע אחר|

יש משהו יפה בהתמכרות לעצב

 לפעמים.

מלנכוליה היא השם השני של הצחוק

והאיזון משעמם אותי

אני יצרנית נהדרת

של מצבי רוח

 ואמנית ההסתרות

אבל לבד ובשקט

זה עדין חלק ממני

וכן אני מסוגלת לבכות

 גם ממוזיקה של אשכבות 

זה מעלה לי משהו

 לא תמיד מוגדר,

 אבל בטוח שהוא שם.

 

 מתוך הקובץ "ספירת מלאי"

חצות (2006)

 

רוצח תשוקותי

מטביע משקלו

במיטתי

קולות של נעורים

קורעים חצות

רחוב של שקט

בקצוות העיר

צחוק ומחיאות

וכובד

נשימת הליל

 

איני זוכרת אהבה

איני יודעת לאייך

או לבונן

תשוקה בונה

מזו שהיא הורסת

איני זוכרת חלומות

אינני מתעוררת

 

רוצח תשוקותי

לצדי

כשחץ התאווה

כים סוחף

מרעיד גלים

מתוך תוגת הלילה

שקט שנבעת

 

מתוך הקובץ "ספירת מלאי"
 

 

מורדות ( 13.9.08(ׂ         ׂ

 

מהות הבעיה ברורה לי

איני יכולה עם זאת

לשנות מצב נתון שהצטבר

במורדות חיי המאוחרים

כשרון אינו מעלה תמיד איכות חיים

יש בו יופי שאינו מוטל בספק

בתנאי שאינך מרפה

וממשיכה כל חייך ליצור ולנבוע מתוכו

מבלי שישאב אותך כחור שחור

עליך לזהות סכנות

 

במלאכת מחשבת 

נתון בסד לחצים

דמך בראשך, נתקי מגעים

עם עצמך ומעצמך

גם היום

תני לדימוי העצמי להוביל

כי למרות שכמעט ששה עשורים גלגלו בך

עדיין גלגול רענן שואל בפניך

צאי לרחובות העיר כשכולם עושים לביתך קולנוע

אחר כך אספי לך תשורה צנועה שבצנועות

על פי יכולותיך

מחר כשתקומי לאור ראשון

אזרי כוחות ועשי את המייל הראשון

והוסיפי לו עוד כשאת מגבירה את הקצב

 

 http://zuta.bhasofer.org.il גליון 129 שיצא בספטמבר 2011 , פורסם השיר שפות מתוך הקובץ "אמת" ונמצא בקובץ זה באתר. 

 

 

 
 
דף הבית
 
שירה  
 

קובץ 1

 
  אסופת שירים, קיץ2006, מלחמת לבנון - 2
 
 
 

דאגה

 

הכל זורם באוויר הבוקר

נמתח לאין שיעור בתוך קרבי

מתהפכת בשנתי, חורקת שינים

ואז נוקטת עמדה, זהו תפקידי

אני אקדים את השמש,

בלילה חלמתי שהזמנתי דג יקר מאוד במסעדה

דג שאינו ראוי למאכל , אך מחירו רב

אני רצה לכיור לירוק את הדג מלועי

המארחת עוקבת אחרי, טוענת שזוהי שיטה

לגנוב דגים יקרים במסעדה

ארבע לפנות בוקר היא שעה טובה לדאגה

מקיצה להשכים את ציפורי השחר

בחוץ שורה הכסף באוויר טלול

מחשב פוער עינו התכלכלה

מביט עלי, אפילו בלבי עולה תמיהה

לאן את מושכת את חוט המחשבה?

עכשיו כבר מניצים עלי העץ

ובני סובב מפתח במנעול

מציץ בזהירות ומבטו ננזף

איני מראה מלבב, עוטה קורים של דאגה

גדלה לממדי ענק

והימים, ימים של מלחמה

 אני לא מתבלבלת

אני מבקשת דג אחר.

 

 

הפסקת אש

 

בפקקי תנועה

טרוניה מלכדת את הסכנה

והופכת אדם לאדם זאב

צפירות ותנועות אלימות מרחפות באוויר.

הזמן קצר נותר עוד ‏יום להפסקת האש

איני מאמינה בפלאי

אך למחשב יש תכונות ידעוניות

למשל כעת הדפיס לי המחשב

בשורה הצמודה למלים הפסקת האש 

1 לאוגוסט ‏2006

ועכשיו עוד הוסיף מספרים

על מנת שלא אטעה,

אני מוחקת.

 

הפיזיותרפיסט צוחק

הוא נוסע לשבדיה

אבל רק למספר ימים

ואני צוחקת אתו

לצחוק יש תכונות מופלאות

בחום צהרים צועדת

בסנדלים שאסר עלי לנעול

מתעקשת לחוש את הקיץ

יחפה ברגלי, למרות שאינן

מורידות את משקל העופרת

 

שלשום נהרגו חמישים ושבעה

נשים זקנים וטף בכפר קנא

לב העולם נשבר

מחר תבוא נקמה

נראה שהיום מסרב לפרוח

גם ענן לבן אחד לא שט

והעץ בכיכר שמתחת לחלוני

דומם על משמרתו.

בחוץ שורט מטאטא קש מדרכות

ואני חושבת כיצד יכלתי

לשכוח את  מטלות הבוקר

 

 

 פרחים כחולים......... morning glories))

 

 

שני אנשים במחול טאי צ'י מקדמים את פני בספורטק

שעה שמורה למשכימים

בה פרחי כחול חוברים לצינת השחר,

פעמוני כותרתם עמוקים מסגול,

מהורהרים בחלוף

קלים מרגבי עבר

בסרח העודף

חופרת, מציפה, זורקת 

אוצרות ששקעו

שלושה שקים של נעלים

שקי שינה וצידנית שחיכו למסעות ארוכים

בקו הסיום אוכל לוותר על סוגי מזונות שהורסים את חיי

אתמול המליצה לי ידידה פסיכולוגית טיפול אלטרנטיבי

בתזונה מתאימה לריפוי המערכת העצבית שלי,

ראומטולוג לעומת זאת יעץ לי ללכת לייעוץ פסיכולוגי

שישנה את ההתייחסות הקוגניטיבית שלי,

לבלוע נוגדי דיכאון ולעסוק בספורט אירובי,

מרוקנת מפחד צועדת לצד יובלי הדמיון

קרירות  הצבע מלווה, מגנה, מנחמת

ציפורי הכיכר מקדמות פני בשירת בוקר פרועה

 

 

מושכת חוט במבוך

 

בימים מייגעים שחום אוגוסט

עוטף, מרושש רצונות

מושכת חוט במבוך

כך אמצא דרכי

כל יום שואלת גובה מרוח הטבע

והזמן עומד לעצמו

מטלות שהצבתי

יוצרות תנועה מלאכותית

פני השטח הוצפו החלטות

ואני נצמדת לקו הדמיון

חידדתי את הראייה, עכשיו

אצא למסע מתוכי

משאי כבד

פורקת מטען, מוחקת שנים

לשמחתי לא כל העכברים נטשו את הספינה

וזו לא טבעה, אמצא לי חוף מתאים לעגון בו

צובטת ידי כדי להאמין

ומבטיחה לעצמי שאזהר מחוק הכלים השלובים.

 

 

משמר הלילה

 

 

אתה ישן

כמו תמיד פורש שנתך

ובה בשעה אני

יושבת וכותבת את הזמן הזה

כמו חלל קודח בבטני

מרוקן את כל רצונותי

כאילו אין לי עוד כאלו

עכשיו כבר אחת אחרי חצות

אני לא מחכה לאורחים

אינני מצפה לשובו של בני

הוא יגיע

ממש ברגע שבו יעטו עיני צעיף

ועם סיבוב המפתח במנעול

אקרא בשמו

אחר כך אמשיך ואתהפך מצד לצד

עד שציפורי העץ בכיכר

יודיעו לי שזמן שחרית הגיע

ועלי לנעול את נעלי ההליכה

לאן אני הולכת?

אתה תמשיך לישון, וכשתקום

אני אפרוש את מחוותי

תשורות של בוקר

סלט עטור עשבי תיבול

וביציה מבעבעת במחבת

 

 

מעי הדג

 

תקשורת אינה מניבה חוסן

גם רוקחי האינטרנט

לא יוכלו לסייע באיזה מתכון

ואני עדיין רוצה להקיא

את הדג ממעי

איני מרחמת על קיקיונים

אך גם אין לי בשורות לנינוה

 

 

 

טווס הקשת

 

 

כשאוכל אלך למשוח צבעי הבוקר

אך ראשית אפתח את בריח הסגור

זה המבטיח שלא יחדרו כאן זרים

כשאוכל לבונן מחשבות

 גם אכיל את עולם הצבע המושלם

אחזור לימי ילדותי, ארכב כטווס הקשת

על פלטת החומרים, אביא רצונות נכחדים

אני ודובי הפנדה זן נדיר שצריך לטפח

אנו יושבים כרסתניים וקטנים

על עשבי תיבול ומלחכים עד שיוצא

עשן לבן, עכשיו אני נזכרת

שעלי לטפל במקטרת, שלא תיסתם

אני מותחת את צווארי הקצר והעייף

ומביטה בעין התכלת, זו מרצדת לי מלל

 

 

 

עקב אכילס

 

היכן שנעצר הזמן

המטר הראשון

הוא גם האחרון

ברור לי שבסופו של דבר

אשיג את עצמי

במרוץ איסוף החלקים

המתפרקים בי

עם פערי יובש ולחות

עשר דקות הליכה מואטת

חצי דריכה ללא סיבוב עקב

טקטיקות פשוטות

קטנות שלא יאפשרו לי

להוריד קולסטרול וסוכר

אך יאפשרו המשכיות תנועה

והכנה אסטרטגית

הרי העתיד אורב לי

מעבר לגינה הציבורית

שעות ארוכות של קריאה

עיון ושרעפים

עוד טרם שקיעה

חולפת השבת

נפתחות תחנות דלק

קניון שוקק חיים מקביל פני

במשב קירור של מזגני ענק

מוצפת באופנה

תרבות רבי המכר

יריד הספרים נסגר

אך מבצעים אינם תלויים בדבר

פילוסופיה בגרוש

קבלה להמונים

פסיכולוגיה תמריצית

להעלאת הדימוי העצמי

משל זנון, אכילס והצב

וכיצד התאהבו פתאום

הישראלים בשפה הסינית? 

קפה וקרואסון שקדים

קורטוב של נחת

עם קרן שמש אחרונה

גם אם היא נמצאת

מעבר לחומת החנויות

אני צועדת למכונית

במטר הראשון

שהוא גם זה האחרון

על אינסוף חלקיו

על זמניות אינה מותחת קו

בחשכה נובטת בי צינה

איני רואה י

 

 

 

 

מתוך הקובץ חרדה יוצרת, 2007

  

חרדה יוצרת  (ערב ראש השנה קןבץ קיץ וסתיו 2007 )

 

 

עלי כותרת צהובים

במעי בוצת אגם

חופים שאין בם הבטחה

מחוות פרידה

עוטרת

פני המים

פני פלדה

צבעי ביניים בתמהיל חדגוני

שוקעים אל תוך

פרוזדור

שבין עירות לבין חלום

 

חלום רטוב

נוטף געגועים לשכמותנו

אנשי מדבר ותכלת

 

במימיות האפורים

דמותי שטוחה

דמעות של אקוורל

בה נמהלות

פני

פורטרטים עצמיים

 

עצי היער צוללים

לאגמי ירקן,

באשליה של עומק

ובקצוות

זרנוק לוהט כגייזר

פורם בשלוותם

דוחק ביתושי המים

מעגל יום ביום

 

במעלה ההר

משא גילי

חצי מאה ועוד

לבי פעם

גופי אהב

גם

אם ממי הזלעפות

חשכו עיני

ראשי אשר הוטח בעץ

נטש משמרת

 

 

 

 

 

במעלה ההר

 

משעול פראי

ושבך שרכים

גפנים ומטפסי קיסוס

נשימתי הנמוגה

ממדרגות הקושי

ולא חסכתי מדמי

עד זוב

 

 

 

 

צייר את העצים

 

צייר את העצים

מחזר  אותם

אולי יצאו דפים

אולי יצאו מלים

אולי תתלה לך ציורים

במים או פסטל

שליפות, מריחות

שיופי אצבעות

משיחות מכחול

היום, מחר, אתמול

צייר את העצים

חשוב סזן

ראה את עצמך

עומד מול הר סנט ויקטואר

 

 

 

זמן

 

נשימת החסר

פועמת בחלל הצר

דקות של צחקוק

תנועת התקוממות

שעה חולפת מעצמה

תקליט ארוך נגן

חונק כטבעת

 שש פעמים

 בין תשע לחמש ושלושים

 

 

 

 

היי שלום

 

עצי הגן הומים בעלוותם כחום האור

 מטווח הירוקים

בשביל הלבנים האפורות, שומעת צעדי

דלת ברזל כבדה חוסמת

מנעול חורק

אתמול נפלה סממית ממרום משקוף הדלת

ידעתי רגע מרפא

דבר אינו בקו המחשבות

לא בין מלה למלה וצחקוק

לא בין סיפור לקשב

כאן

באצבעות מרוחות עופרת

פנים רחבות משיבות מבט

חיוניות ירוקה

עיניים שאין כמותן

הדפסתי תמונות

ענפי קוצים, שפן הסלע, צברים דוקרים

ושרכים

אינך יכול לומר היי שלום?

היי שלום

 

 

 

 

שאלות לאחותי

 

בבית קפה עם אחותי

שבת של שאלות

נוקבות בנחת

אני בחצאית כתומה

ואחותי במכנס חדש נוסף

של איזו מעצבת

דומות ניכרת בנו

מעצימה בפער

עשר שנים

הן טווח עצום בלב

של נסיון וחסר

ביום ראשון

היא במדריד

ואני

אני בחצאית כתומה

 

 

 

 

מסע

 

מסע בדידות מכאן

ערכתי לקצווי עולם

חיפשתי את סוף דעתי

וזו נתבלבלה

וממשיכה לטעון

ויכוח שהפנמתי

על אהבה והחמצה

שום הגיון

אינו מזין

גם לא תחליף

מסע ארוך

ננעל בחדר לבבי

עודפי ייצור

עיני המקיזות

 

 

 

 

 

פורטרטים עצמיים

 

בהשתנות הלכי הרוח

חולף

מבט

מפני נייר 

פחם, רושף

שתיקה פנימית

דמעות הליל 

צבעי פסטל ואקוורל

משקיפויות של אגמים

ענוג חשוף

זיכרון

אופליה על זרי פרחים

במי יובל שוקק דרכו

אל נהר הדלוויר,

שקט ונהדר

שם לשפתי פרחים

פרפר כתום מרהיב

בנשיקה יונקת

 

 

 

 

 

(קיץ 2006 )

 

בחלום

 

 

אני יושבת בשעה שכל הווייתי רוצה את החלום

כמו כפותה לסוג של מציאות מסך

רואה אותיות, א,ו,ת,ו,ת,ת

משתכפלות מתערבלות

חושבת שאין לי כבר אפשרויות

אתמול שאלה אותי שכנה, עם עור כמו שלך

אפשר לחשוב שעשית ניתוח פלסטי

עשית ניתוח פלסטי?

ואני מנסה לבדוק כעת את יתרונות העור החלק

בגילי המאוחר

 האם אני נראית בת ארבעים וחמש במצב עגום

או אולי בת חמישים ושש במצב טוב

אם לא היה קיץ חם ולח כל כך

הייתי נוסעת בבוקר לראות את הירוק של הצפון הרחוק

לבושה בבגדי מעבר קלים אך מכסים

ומרגישה כיצד מחשבות טובות מסגילות לי בחלון

בבוקר כשאצעד אכנס לטרנס של אנדורפינים

שואבת נחמה מכל עצי הנוי

ומודה לעירית הרצליה  שעדיין לא עקרה אותם

לצורך יישום תכנית מגרה לשיפור פני העיר

 http://zuta.bhasofer.org.il פורסם בגליון 47 של זוטא

 

 

 

 

פרחים קטנים

שוב קונה פרחים
קטנים, אדומים
צריך זכוכית מגדלת
כדי לעמוד על טיב תפרחתם
אוהבת את יופיים המוצפן
טומנת בחובי ים של סערות
וכל מה שעיניכם רואות
זו אני
לא גדולה בכלל
לא בולטת ביופיי
צריך מגדיר צמחים
כדי לתהות על קנקני

 

 

 

 

זהות

 

תמיד אותו הכובע

איני משנה

מחלפות שערי

תלתלים

בגוני אגוז ודבש בשמש

סוככים לאהבותי הנכזבות

עוטרים מאבקי בדידות

שחורץ לשון הגורל

בשקיפות פוצעת

להרף עין

רטט חולף בתחתית פני

מה שאני שומעת

נושר בין חורי מסננת גדולים מכפי יכולתי

רבים מאלו הם דבריכם

צחוקי מגונן

אני אישה שלא רואים עליה

דם מכאובי לא חרץ בפני

ולו קמט זעיר אחד

 

שירים בין דצמבר 2010 לפברואר 2011 

להשתלב במזרח התיכון

 

לצאת לרחובות?

היכן הגפרור שבער והצית

נראה שאנחנו חסיני אש

גשם נדבות מכבה כל גפרור

וממש בקרוב תהיה לנו כפת ברזל

ודאי שנמשיך להשתלב עם עצמנו

עם חמין מבעבע

וכן בשבת ירד גשם

 

 

בעיניך

 

בוקר של טיפות

מי הלילה

שלא גאל בי רגע של שינה

ומחשבות שלא השכלתי לברא

כמו יער

שכל עליו נוטפים

דמעות על

עניי עירך קאהיר

הנקטשים בהפגנות

זיעה קרה

חלקת עור חשופה

טובעת בקור הצורב

לא מחלה

אולי גל חם

מחשבה מעיקה

על אוטם לבבכם

 

 

 

מפולת אש

 

יערות חרבים

עוטי אבק סמיך ואפרורי

מקיץ ארוך

יובש קוצני דוקר

הפך למפולת אש

מטוסים כבדים ממי ים

חותכים בעשן הכבד

הצפי המטאורולוגי אינו מעודד

רוחות מתחזקות

בארץ רותחת

 סמוך לביתי, יושבות

צפורי הפלסטיק בין עצי הכיכרות

אלו שבחרה העיריה להחליף

עם ציפורי העץ האמיתיות

אתמול שלושה ראשי חץ

של צפורים חתכו בשמי העשן

אולי טעו בזמן

למרות מאה קילומטרים שמפרידים

בינינו לבין הכרמל

העשן רובץ גם עלינו

ושקי זיכרון שנערמים

תחליף לבתים שוקקי חיים

שהפכו לעיי חורבות

שקיעות הים נוגות יותר

 

 

 

 

בעין הסערה              12/12/10

  

רחובות כוסו בים של עלים

 גלים של ענפים וזרדים

המכוניות מזגזגות בכביש

במאמץ לעקוף את הגלים

 אפשר לטבוע בהם.

אוויר אפור צהבהב ורוח

משמשת נשאית מכל הבא ליד

גשם זלעפות צולף באכזריות

שאין לה כיוון מוגדר

פעם מזרח

פעם מערב

פעם צפון

פעם דרום

אני יושבת כאן ליד החלון

כל משב רוח קדורנית וערה

מטיס את החלון אל גבי

וגבי אומר לי

מה אם יישבר עלי?

ואני עונה לו

וכי לא זה מה שהיה

מזה עידן ועידנים

וראה גב אל גב

 אתה והחלון

 שניכם נותרתם שלמים   

Latest comments

27.07 | 13:23

Painting is brilliant. I respect you attitude. I prefer the cover of you poetry book. Subtle.

...
22.06 | 00:29

תודה עיינה. יש עוד רישומים רבים שאינם בקבוצה הזו אבל באותו נושא ובאותה הרוח...

...
21.06 | 18:50

יפה פה, מחכה לראות המשך הקו, עיינה

...
21.06 | 00:17

אני מודה ...ותודה על תשובתך לאשר את חברותי ולכן אני
ומפנה אותך לאתר יפה שתביני היכן אני עובד ונמצא בתקופה זו של חיי

WWW.ARAVARD.ORG.IL
אשמח לקפה אייתך בהזדמנות

...