קובצי שירה 2006-2011

Text

5 שירים מתוך הקובץ "חלון הרהורים: 2010

 

 

 

חלון הרהורים  (בעקבות שירו של חיים גורי, ינואר 2010)

 5

בצעדים ארוכים, מדודים כמקצב

צועדת את שעת בין הערביים

ואין בי דבר שיעיד, כן אתמול

לא היה בי לא נים ולא עצב

שלא צרח במלוא הגרון

כך הוא

וכך היה

יש בי מין סוג של עצירה

צעד קדימה

צעד אחורה

את דברי המשורר הזקן

שלבו אף הוא לא עייף

אהבתי כל כך

גם אני לא השכלתי ללמוד נשימה נכונה

וזאת למרות ששנים טרחתי ביוגה

שנים צעדתי באוויר הפתוח

עכשיו שמסגיל חלוני מהרהר בי מבט

אין בי תשוקה מלבד הציור

ידידי הנלהב

אני בטוחה שהייתי

רואה בעצמי יפעת סיגלון זו

הפורחת בחלוני

ולא במראת הקריסטל

זו כבר אינה מכחדת

משהבנתי

עודי מנסה לקרוע אויר באגרופי

אך תנועת האוויר לא באה

אני כנראה אצטרך לפרק חלומות

לאחוז בידי את שנותר

איני עוצמת עיניים בחושך

שוכבת ערה כמו השמש

וכשזו מציפה בחלון, אני מגיפה תריסים

מקווה בלבי שנמלא רגשות

למראה פרח ורוד וחתול קטן שחור

שמחר עוד תיפול הסממית

ממשקוף המרתף על ראשי

סימן מרפא

בשביל הגן המוריק

אחרוק עם דלת הברזל הכבדה

 

 

 

מזוככת  (, ינואר 2010)

 

 

איני יכולה להוציא תוצר מוגמר

כשאני חוזרת לשירי בחתוך והדבק

עורכת ועורכת

עד שלפעמים לא נותר דבר מהשיר

צומחת לי תובנה של

אין שיר

למרות שפעמים רבות

התרגשתי בקוראי אותו

לאחר הפסקה בזמן מספיק לריחוק  ריגשי

אני מתחילה בעבודה המזככת וכך יוצא

שכל אותה ספונטניות אדירה

שיצרה את היש מן האין

נעלמת לי בהינף יד על המקלדת

 

ועם זאת לאחר כל אותן שעות של עבודה

מגלגלת סלעים, מדרדרת חזרה

מוצאת את עצמי

רוצה

אבל לא

במשפט שניים חסכוניים במיוחד

יכולתי לכרוך כל מה שרציתי לומר

בחדר המדרגות נשמע קולם של ילדי השכנים

תפושיט, תפושיט, תפושיט

ולאחריו טריקת דלת הכניסה

שלוש קומות מתחתי

אני מביטה סביבי

ויודעת

שלא אוותר על פירור

 

 

נגיעות בעבר (בוקר 15 לינואר 2010)

 

1

המבט שמאחרי העדשה

לא תמיד מרוחק

לפעמים הוא מבט מתגונן

מבט מאוהב

הייתי רוצה למדוד את מידת חומו

האם זה מידבק, יש לו משוב?

איני אוהבת כשמצלמים אותי

יש המאמינים

שפיסה מנשמתם

ניטלת בזמן הצילום

 

2

פעם בפגישת מחזור

אמר לי בן כתתי

שהיה מאוהב בי שנים

הדבר דקר בלבי

הכאיב כל כך

כאילו מת בי משהו

ניטל

נותרתי עם החור השחור

מקוננת על מות סיפור

שלא  קרם

לא עור ולא גידים

 

3

אוהבת למצוא תצלומים

ישנים, ספוראדיים

שתפסו רגע בזמן

רגע נכחד

פיסת זיכרון

משהו קשיח

שאפשר למשש

לשוב אל

שוב ושוב

 

 

אני לא שם

 

 

ציור על ציורים ישנים

מקבל טקסטורות קיימות

אל החדש

מוסיף מימד טכני אחר

עומק שיש בו זמן

לוא דוקא צמצום

אבל בהחלט זמן

 

בשירים

הזמן הוא האוייב

הפער

שנפער בחוייה

הווייה שהייתה

והווייה שמתקיימת

מקבלת מוצר חדש

מצומצם, אלגנטי

ריכוזיות של

מלים מתנפנפות

 

 

 

ירוק כל כך

 

שחור הוא האור של החלום

 של הזיכרון

מה שאינו בר תפיסה

 אינו גוף

אין בו שבירה של קרני אור

 אין בו צבע

בצל נרקמים דברים,

שהיו פעם צבע

 

 

 (6 שירים מתוך הקןבץ אהבות ופרדות)

 

תיפוף אצבעות 

מקלדת, צג אור

ותיפוף אצבעות

בנקישות חביבות

מחלון השכנים עולה

נגינה בחליל מקסיקני

גוועת

מלאכת הציור

פרשה למנוחת השבת

איני מושחת מכחולי בשחור

או בחום הנוגה

ציוץ בובת גומי

כדור בחדר המדרגות

נגינת מכוניות בכביש מרחוק

חומקת, קרבה

בלילה הייתי דמומה

אף רמז לכאב

אי נוחות

לבוקר הגעתי כמי שלא ישן כלל

והבוקר היה

כפסע בינו לשעת צהרים

מפת הנקודות על גב כף ידי

וצללים שנוצרו

בלט וריד ושקע גיד

יוצרים צורת X

מעולם לא ראיתי כזה

אולי אלך לכירולוג

שיקרא בכפות ידי

המקלידות, המציירות

העייפות

שוב יוצר סמן העכבר

אייקון זעיר שצורת שיר לו

אני מונה את מספר השורות

 

 

 

מבוכת צבעים

 

כבר שלושה ימים

שאני במבוכת צבעים

כזו המופיעה לעתים רחוקות

אני מציירת באפורים

אחר כך מחליטה שצבע טבעי יהיה טוב יותר

אני מכסה את האפורים בצבעי עור טבעיים

פונה אל הרקע שגם בו יושמו שכבות על שכבות

מאפור לשחור ולבן וצבעי הקשת ומריחתם זה בזה

עד לגוני בוץ

ואיני מרוצה

איני מוצאת פתרון שישביע

שיתן כסות לחסר

או ימלאו

היום התבשרתי כי עלי לעבור עקירה של שן

התומכת גשר בן ארבע שניים

משמע כסות לחסר הזה?

עיריית הרצליה מכה שנית

חיסכון במים אולי

הצמידו זיקיות ענק ירוקות, כעורות

על גזעו המופלא של העץ בכיכר

הידועה ככיכר ידעוני העץ

בכיכר השנייה, תלו נדנדת ציפורים

וציפורי פלסטיק אדומות

 משוטטות על אבני חווארה לבנות

 

 

 

משהו ורוד

 

הדבר הטוב ביותר שעשיתי השבוע

היה פאי תפוחים

נטול סוכר אם כי  

לא נטול כולסטרול

והסרט שראיתי השבוע

היה

טוב שיצאנו

וקנית לי משהו

מתבוננת על אצבעות ידי

והן שמנמנות ורכות

מבוגרות למראה

כמו כריות

מנוקדות בכתמי שמש

אין בן יופי

מטח גשם

בתריסי החלון

אינו מזמין לי שינה

כאבי המחדל

גיל / בריאות

חובקים עור וגידים

ואם לא די בזה

עוד חודשיים שלילת רשיון

אני ורגלי מסתגלות

כמה יפה שקנית לי

משהו ורוד

ואת הסרט שראינו

לא אהבתי

 

 

 

התמכרויות                                31/10/2009

 

כשדורשים בשלומי

אני חשה בטוב

ככה זה, טוב

מעין יד רכה וחמימה

מלטפת לי

מבפנים

אין לי תיאור פלסטי לזה

אסתפק לעת עתה במילים

כשאני נשאבת

אל לועו של בולען

תכול עין

שעות של התבוננות

קריאה שאינה נותנת בי דעת

וגם אינה נותנת דעתה עלי

אני שם

ונוח לי עם זה

זוהי שאלה

שאצטרך לדון בה ביני לביני

בינתיים

תקשורת וירטואלית

עין שאין לה גבולות

יש סיכוי סביר שאטבע

חששות

כן

כך גם לא הצלחתי

להוריד קילוגרם עלוב ממשקלי

שהבטחתי לו

בהסכם פרטי בהחלט

שבעה במכה אחת

 

 

 

שיר נולד

 

ביום גשום במיוחד

תחת שמי פלדה

אכתוב אותך ויהי מה

לידתך רדופת הצירים

תנוחם בך

ואני אצחק

 

 

 

כמו כולם

 

 

אני מנסה להיות אובייקטיבית

ואיני מצליחה

בשום פנים ואופן

הייתי רוצה

למכור את האגו שלי

לממעיט במחיר

אבל אין קונה

מנסה להבין

את כל העלבונות

שצורבים לחיי בלי הפוגה

נשארת כמות שאני

בעיניים עצומות לרווחה

את השורה הזאת גנבתי

אבל איני מוצאת

דרך טובה יותר לתאר

סטגנציה משוכללת כל כך

כל שנה אני מוסיפה

עוד תרופת מרשם

לכוס התרעלה של הבוקר

כולן תרופות למחלות

הנובעות מלחץ  שואב

אושיות תובנה לקויה

מה שנקרא

בעגת רחוב ידעונית

מחלות פסיכוסומטיות

חלל אדיש

מקפיא לי בזמן

מחר לא אוכל לצאת לטיול בוקר

ללגום אוויר ששוטף

לצאת בלי תכלית

 

2  שירים מתוך קובץ אמת, ספטמבר 2006 

הים שבפנים

 

 

מה שחלמתי לא יתגשם

הוא כבר היה

ממלא בתוכי

וצף בשינה, תזכורת חסויה

גואה ועולה בחסות חשכה

ים של חסרים

ים של עודפות

מטביעים בליל

מסגילים מצבעו הטורד

קולות הרחוב מעלים ערבוביה

כל חלון וקולו, כל בניין קומותיו

ואני ספרתי שמונה

מזה בכיו ומזה צחוקו

עוד מעט תפתח דלתי

ואצרור את חומת השתיקה

מול עינך הבוחנת מלים

איני חשה עייפות

אך מוטב שאגן על עצמי

כשאקפוץ מסיפון ספינתי

אצטייד בגלגל הצלה

 

 

 

 

שפות

 

את אימי נטשו שפתה וגילוייה

היא עוד זוכרת שפות שלמדה

זיכרון שחייו ארוכים נשאר

כגלגל הצלה במים עכורים

סתיו החדיר כידוניו, בלובן נטמע

ומה שקנתה דעתה, העבר ינכס

ואין לו שום ערך, גם לא יקל

על קשיי נשימה במראות שמלאו מים

 

היום נוצרו פרחים חדשים

אני יודעת משום שהארתי לבוקר

אור ראשון וזה צבע בעולם

לבני הקטן יש גישה חדשנית, הוא לומד יפנית

כשיסגור מעגל לא יטבע במספרים

הוא ילמד גם איטלקית

ואם היה שואל את עיני האורקול שלי

היו אלו אומרות, שב וכתוב חלומות

 

 

חלומות

 

פברואר 2011 

 

 

 כדי לעבור לסדר היום,

צריך שיהיה סדר

כן פשוט סדר

תמיד חשבתי שאני מסודרת

 אפילו מדי

ובכל זאת יצא שמי כפורעת סדר

עכשיו אני מגששת

הליכה בקצב הלב תזיק לי

אולי אעבור לקצב הנשימה

כך אצליח להחזיר את הנשמה

זאת שפרחה לי

כשאחזור מן המסע

אקטוף פרח סגלגל

משיח הלנטנה

או גרניום בארומה של תה

ואתמסר לפרחיו הורודים

את מנקה החלונות

אביא לקראת החג

שילכוד לי חלומות

בשקיפות של זכוכית

 

  

פנלופה (מתוך קובץ שירים פנלופה 2010 )

 

עשור

לצדי

כאן

סביב, סביב

רוחשים מחזרים

אנטנות של חג העצמאות

מנצנצות

קרני לייזר ירוקות

חותכות

חיוך ממסך פנים

אודיסאוס במסע

צמוד למדד המחיה

 

 

מסע 

 

אודיסאוס שלי

שואל שאלה

ומפנה את גבו לתשובה

אך המסע

המסע

תשובתי ממתינה

 

 

 

 מסע אחר

 

יש בך משהו חביב

יש בך משהו נחמד

 קסם אישי

ציפוי של זהב

כשיורד המסך

אתה כאן

אין קהל

אין תכלית חיצונית

מסע כבד

אל נקודת הסיום

בצל קורתנו

אתה מרופט

 

 

לילה ויום 

 

אל לילה בו לא יתכנו דברים

אל חלומות רדומים

שאין בם ולו סיפור אחד שלם

שולחת דוגית קטנה ששטה

בשלולית המים שליד הסדנה שלי

צפה לה כמו אופליה

שלל פרחי צהוב

שטים במורד הזרם לצידה 

אל בוקר ששכרו בעמלו

ומכונת הבטון יוצקת לבניין השכן

נתונה בסיבוב אינסופי

 

                                                

                                                   מסעות

 

עכשיו שקט,
כל הילדים הכלות, החברות,
הנכד וזה שבדרך כולם פרשו לבתיהם,
ברחש הרוח המאווררת
נותרנו עם השקט הלח
של חום תחילת ספטמבר
ממתינים לראש השנה.
אחר כך אולי נראה
את האור המנץ
עם שחר
מסעות חדשים

 

 

 

טוב לה מותה

 

(6/10/2010 הגיג כביש )

 

 

 

על הכביש הוא מנהל אותה

הוא מנהלאותה כשהוא

 אוחז בידה ומוביל באקראי

חצייה לא מבוקרת

לא ימינה לא שמאלה

והיא לצדו מתנהלת

בקצב שלו

היא דווקא מביטה עלי

זאת אומרת, ימינה

אני מימינה

אך ממשיכה

למרות חוכמתה הזהירה

ממשיכה

היא לא תאמר דבר וחצי דבר

גם אם יקרה אסון

היא אתו

הוא יבוא בה

הוא יתבע אותה

יטבע בה

הוא יקבל את כל רצונותיה

תשוקתו תנעם לה

תשוקתו תכאב לה

היא אתו

לא מלינה

לא מתנגדת

ביום שתלין

כבר תתגעגע

טוב לה מותה

 

 

 

 

 

 מתוך הקובץ מסע אחר 2011

 

כל רגע שעובר

דרכי הוא עובר

מחכה בסבלנות ובקוצר רוח

שני דברים הפוכים ממלאים לי כל יממה

אצור תמהיל גוף נפש בהליכה

אחר כך אצייר ציורים מלאי צבע

שיסוו צבעיהם בשחור

כמו התחלה חדשה בקץ

זנב השממית שישחיר בנופלו

 

 

לא לפרסום

 אפריל2011 / מתוך "מסע אחר"

כל החלקים המדהימים

כל האנשים המופלאים

קטנים כגדולים

מחצית חיים

איך אפשר לנהל חיים

כשהחלקים הנפלאים

מוצנעים

מסתתרים בצללים

למשל האם ידעתם

שאני גם ציירת צללים

אבל זה

 דווקא לא מהדברים המופלאים

 שימו לב

 מה שחבוי בצללים

מה שנמצא במסתרים

 הוא האני האמיתי

 מלנכוליה

אפריל 2011 / מתוך "מסע אחר|

יש משהו יפה בהתמכרות לעצב

 לפעמים.

מלנכוליה היא השם השני של הצחוק

והאיזון משעמם אותי

אני יצרנית נהדרת

של מצבי רוח

 ואמנית ההסתרות

אבל לבד ובשקט

זה עדין חלק ממני

וכן אני מסוגלת לבכות

 גם ממוזיקה של אשכבות 

זה מעלה לי משהו

 לא תמיד מוגדר,

 אבל בטוח שהוא שם.

 

 מתוך הקובץ "ספירת מלאי"

חצות (2006)

 

רוצח תשוקותי

מטביע משקלו

במיטתי

קולות של נעורים

קורעים חצות

רחוב של שקט

בקצוות העיר

צחוק ומחיאות

וכובד

נשימת הליל

 

איני זוכרת אהבה

איני יודעת לאייך

או לבונן

תשוקה בונה

מזו שהיא הורסת

איני זוכרת חלומות

אינני מתעוררת

 

רוצח תשוקותי

לצדי

כשחץ התאווה

כים סוחף

מרעיד גלים

מתוך תוגת הלילה

שקט שנבעת

 

מתוך הקובץ "ספירת מלאי"
 

 

מורדות ( 13.9.08(ׂ         ׂ

 

מהות הבעיה ברורה לי

איני יכולה עם זאת

לשנות מצב נתון שהצטבר

במורדות חיי המאוחרים

כשרון אינו מעלה תמיד איכות חיים

יש בו יופי שאינו מוטל בספק

בתנאי שאינך מרפה

וממשיכה כל חייך ליצור ולנבוע מתוכו

מבלי שישאב אותך כחור שחור

עליך לזהות סכנות

 

במלאכת מחשבת 

נתון בסד לחצים

דמך בראשך, נתקי מגעים

עם עצמך ומעצמך

גם היום

תני לדימוי העצמי להוביל

כי למרות שכמעט ששה עשורים גלגלו בך

עדיין גלגול רענן שואל בפניך

צאי לרחובות העיר כשכולם עושים לביתך קולנוע

אחר כך אספי לך תשורה צנועה שבצנועות

על פי יכולותיך

מחר כשתקומי לאור ראשון

אזרי כוחות ועשי את המייל הראשון

והוסיפי לו עוד כשאת מגבירה את הקצב

 

 http://zuta.bhasofer.org.il גליון 129 שיצא בספטמבר 2011 , פורסם השיר שפות מתוך הקובץ "אמת" ונמצא בקובץ זה באתר. 

 

 

Write a new comment: (Click here)

SimpleSite.com
Characters left: 160
DONE Sending...
See all comments

| Reply

Latest comments

27.07 | 13:23

Painting is brilliant. I respect you attitude. I prefer the cover of you poetry book. Subtle.

...
22.06 | 00:29

תודה עיינה. יש עוד רישומים רבים שאינם בקבוצה הזו אבל באותו נושא ובאותה הרוח...

...
21.06 | 18:50

יפה פה, מחכה לראות המשך הקו, עיינה

...
21.06 | 00:17

אני מודה ...ותודה על תשובתך לאשר את חברותי ולכן אני
ומפנה אותך לאתר יפה שתביני היכן אני עובד ונמצא בתקופה זו של חיי

WWW.ARAVARD.ORG.IL
אשמח לקפה אייתך בהזדמנות

...
You liked this page