פוסט בחירות 2012

מהפכה!

 

"לעולם אל תטיל ספק בכך שקבוצת אנשים קטנה מתחשבת ומחוייבת של אזרחים יכולה לשנות את העולם . זו הדרך היחידה שבה השתנה העולם עד היום" (מרגרט מיד)

כשאנשים מתחילים לחשוב אחרת ולהתנהג אחרת, יש לזה השפעה על הסביבה, זה מתפשט. צריך שיהיה שינוי רעיוני שיש בו חידוש.

מדענים ממכון   RPI מצאו שאם 10% מהאוכלוסיה מתמסרים לעומק לרעיון הרעיון יעבור לחברה כולה. (RPI הוא מכון טכנולוגי טרנסלייר בטרוי שבמדינת ניו יורק. זוהי אוניברסיטה שבה מכון למחקר הותיק ביותר בעולם האנגלוסקסי. היא מיועדת לחקר התנהלות החיים והסביבה. המכון הוקם ב1884 על ידי סטפן ון רנסלייר ועמוס איטון).

מודל מתמטי מראה שמתחת ל10% מהאוכלוסיה אין התקדמות ואילו מעל ל10% הרעיון מתפשט כשרפה בשדה קוצים.

הדבר לא יקרה מההנהגה, זו קשורה לשיטה הנוכחית באמצעותה היא שולטת ובה היא תלויה ותעשה ככל יכלתה לשמר אותה. השינוי צריך לבוא ממקום אחר. אין זה המקום של העניים, כי העוני אינו מוצא זמן לאקטיביזם חברתי, לעוני מקום וזמן להשרדות בלבד. זה אמור לבוא ממקום ביניים. וכך אכן קרה לאורך הדורות שמהפכות ורעיונות רדיקליים פרצו דרך באמצעות מעמד הביניים.

הלחץ המהפכני יוצר את הטריגר והטריגר הוא הניצוץ שמצית את האנשים שיניעו את הרעיון ביחד.

 

קבוצת אנשים כזו, שרעיון מהפכני הוא המוביל אותה מזה שנים, היא מפלגת "דעם". קבוצה שיצאה ממערכת עתון שנקרא הניצוץ, מפלגה שנוסדה אחרי שנתקבלו הסכמי אוסלו. הסכמים שכביכול באו לפתור את הבעיה הפלסטינית /ישראלית. אולם תהליך הסכמי אוסלו נעצר עם רצח רבין ונוצר מצב הפוך שבו נהיו הישראלים לאדונים של הפלסטינים המוחזקים בקולאר לצווארם ככלבים וישראל מהדקת ומרפה כרצונה... מצב שהגביר את השנאה והביא לאינתיפדה בשנת 2000 ולעליית החמס בעזה.

גוף אנשים זה היה בעבר חלק ממפלגת חד"ש שהיא מפלגה ערבית קומוניסטית,שתמכה בהסכמי אוסלו. חוסר ההסכמה האידאולוגי גרם להם להתפלג.

הקבוצה גיבשה דרך רעיונית שונה וחדשה שלא נשמעה עד כה בארץ ולמעשה עד לקמפיין הבחירות האחרון לא באה לביטוי בציבור הרחב.

חברתית וכלכלית המשיכה לדבוק ברוח הסוציאליסטית על דרך המרכסיזם אך לא בדרך הקומוניסטית, אלא בדרך דמוקראטית. היא הניפה דגלה בשם מפלגת פועלים.

והחלה פועלת בשטח. דעם יזמה ארגון עובדים בשם "מען" הפועל בכל המגזרים והסקטורים על פי מכנה משותף מעמדי.

ארגון מען עליו כתבתי לפני זמן לא רב במאמרי "מה בין דעם לבנגלדש" http://saloona.co.il/mickyharel/2012/12/עבודה-ותקווה-–-מה-בין-מפלגת-דעם-לבנגלש/ מען מארגן עובדים במפעלים ומוסדות שבהם סובלים הפועלים מקיפוח. יוצר הסכמים קיבוציים ומחזיר להם את הכבוד עם התנאים הסוציאליים שנגזלו מהם. עמותה נוספת מיוזמתו של ארגון מען היא סינדיאנת הגליל, זוהי עמותה לייצור מוצרים טבעיים המופקים משמן זית שלא נוסו על בעלי חיים ומוצריה נמכרים כפי שנהוג היום במקומות נאורים בסחר הוגן. כך גם סלים בעבודת יד הנקלעים מסנסני תמרים.

בימים אלו שהכלכלה הנאו ליברלית נגסה כל חלקה טובה. תאגידים בלעו כל מפעל או בית עסק קטן והפרטות הפכו כמעט את כל אוכלוסיית השכירים בכל המוסדות לעובדי קבלן, או סוג של פרילנסרים העובדים על חוזים לא קבועים ומשוללי תנאים סוציאליים או בטחון כלכלי לעת זקנה. ארגון עובדים כזה הוא משאב מדהים ויחיד מסוגו בארץ, מאחר וההסתדרות ארגון העובדים הרשמי של המדינה בגד באזרחים והצטרף בראשותו של עיני לחגיגה הנאו ליברלית כשהוא מעודד הפרטות, עובדים זרים וקבלני עבודה.

מען עושה עבודת קודש בכפרים הערביים, כשהוא משפיע על נשים מובטלות שהן 80% מאוכלוסיית הנשים הערביות לצאת לעבוד ולהביא את האוכל הביתה. הוא עוזר להן להתייצב מול  החברה הערבית הפטריארכלית כשהוא עורך סדנאות העצמה אישיות לנשים כדי שתוכלנה לעמוד בפני המשפחה והכפר המתנגד לתהליך יציאתן מהבית.

פעילות זו ופעילויות של תנועת נוער יהודי ערבי הן דרך ליצור גשר בינינו לבין הערבים. דעם חושבת שחיינו כאן אינם חיים של אליטות יהודיות לעומת חיים של "האחרים"  הילידים שהם ערביי הארץ, אלא חיים של שתוף. על כן יצאה דעם עם רעיון הדרך השלישית, או מה שנקרא האלטרנטיבה של דעם. מדינה יהודית/ ערבית הומוגנית. אנחנו כחברי דעם אימצנו את הרעיון ואנו מנסים ליצור מצב שבו כולנו נלמד את השפה הערבית ונתערה בתרבות ישראלית כולית. אין כאן לא יהודים ולא ערבים יש כאן בני אדם, אנו רוצים להבין אחד את השני ועל כן גם האחד את שפתו ותרבותו של השני!

דעם היא מפלגת פועלים, זו אכן קבוצה מיוחדת של אנשים ומעורבת ערבים יהודים, מזרחיים ואשכנזים חילוניים ודתיים שהמכנה המשותף שלהם מעמדי.

כשאנו מדברים על פועלים אין אנו מדברים רק על כמות הזיעה שאנו שופכים. פועל יכול להיות מנהג משאית העובד מס' שעות לא שפוי ביממה ומסכן את חייו וחיי אחרים למלא את מכסת התנאים המוכתבים לו על ידי מעסיקיו, או פועל כתיבה, עתונאי או סופר, פועל בניין המסכן חייו על פיגומים שאינם בטיחותיים, אמן או מורה שאינם מאורגנים ואינם עובדים תחת הסכמים סוציאליים הוגנים, המועדים לפיטורין כל שנה והעסקה מחדש כדי לשלול מהם את זכויותיהם כעובדים קבועים. הניסיון המורכב הזה ליצור חברה שוויונית וצודקת שתשתקף באוכלוסיה כולה הוא למעשה הרעיון העיקרי המוביל כאן.

יישום הרעיון חייב להתחיל בעוול הגדול המאפיל על מדינת ישראל מאז 1967. הכיבוש. את הכיבוש חייבים לסיים, עלינו לחזור לגבולות 67 תוך משא ומתן עקבי וסבלני עם הפלסטינים עד שנגיע להסדר הוגן תוך היפרדות מההתנחלויות.

דעם בחרה אישה ערביה יפואית, כריזמטית ורהוטה להנהיג את המפלגה. העמדת אשה ערבייה בראש המפלגה גם מחזקת את שבירת המסורת הפטריארכלית הערבית. אסמא אגברייה זחאלקה היא מנהיגה מטבעה, אליה חוברים כמועמדים ראשונים להנהגה ניר נאדר, אמן ואקטיביסט חברתי, דני בן שמחון שגם הוא אמן ואיש שטח אקטיביסט שעובד בכפרי המשולש מטעם מען, וופא עקל טיארה שהיא מנהיגת הפועלות הערביות מטעם ארגון מען מכפר קרע.

קמפיין הבחירות האחרון פקח עיניים לאוכלוסיה רחבה שלא הכירה את דעם, אמנם לא בחרו בה בקלפי, אך בהחלט תמכו בה בהתלהבות כרעיון ייחודי שיש בו פוטנציאל.

קמפיין הבחירות המדהים והמרגש ביותר שחוויתי ושלדעתי גם מפלגת דעם חוותה, ניכשל. לא סתם ניכשל אלא שבפער עצום בין תמיכת הקהל והתקשורת על התנועה המיוחדת הזו לבין הפתק שהיו האנשים מוכנים לשים בקלפי.

אנשים נישבו בקיסמה של אסמא אך עדין לא הבשיל במוחם רעיון הדרך השלישית כראוי להכנס לכנסת. זאת ועוד משום שידעו שמספר בוחריה מצומצם ואנשים פחדו שקולם ירד לטמיון.

מאחר ודעם יצאה לאור זרקורי התקשורת בשלב מאוחר כל כך שבו כבר סער הקמפיין, לא היה זמן מספיק לחנוך את קהל התומכים הרבים שאהבו אותו.

נותרנו בלימבו הזה של בין לבין. החברה הערבית לא פתחה את דלתה למפלגת דעם המציעה עזרה מוחשית בכפרים ועובדת עם אנשים רבים מתוכם. החברה היהודית מאידך שכן חיפשה את השינוי, התלהבה ושממנה קבלנו את הבאז של תל אביב, פתחה שערים רחבים וטרקה אותם באיוושת הפתקים בקלפי.

במה בחרה החברה הישראלית/יהודית, בחרה בחידוש? לא בדיוק, חלק מהאנשים שתמכו בדעם השתבללו חזרה למפלגות ה"בית" שלהם היו רגילים לבחור וחלקם מצאו "חידוש" ביאיר לפיד אך חידוש נטול רעיון, תופעה המזכירה מפלגות שקמות ונולות בפתאומיוצ כשינוי וכמפלגת הגמלאים. רבים לא עשו חשיבה מספקת כשהצביעו ללפיד וחשבו שהוא לא ייטה ימינה כל כך. חשבו שהוא ההמשך הטבעי למחאת 2011... כי הוא בא להגן על מעמד הבורגנות והדיבור על דיור בר השגה ועל השוויון בנטל הוא פופולרי.

יש עתיד וישראל ביתנו, שתי מפלגות חדשות, שהאחת הצהירה על היותה ימנית קיצונית אם כי דתית לייט, והשניה לא ידעה ועדין אינה יודעת להגדיר עצמה, אם כי יצרה מפנה חזק ימינה בהסכמים עם הבית היהודי. הבחירה בהן הייתה על בסיס פופולריות, מה שמוכיח על איבוד דרך, ריקנות ובוחן מציאות שגוי.

 החברה היהודית שברובה לא ידעה במי לבחור גם הוכיחה זאת בירידה מסיבית של קולות למפלגות כמו הליכוד והעבודה.

בחברה הערבית לעומת זאת לא השתנה דבר, בגלל מצבה כלפי השלטונות, כלפי החברה בכלל וגם בגלל סגירותה ואופיה החמולתי בחרה שוב באותן מפלגות אותן היא רגילה לבחור. זה היה צפוי אם כי מכאיב לאור העובדה שאנו עובדים זמן רב ליצירת הקשר והסברת האלטרנטיבה שלנו במגזר הערבי וביום יום. קהל היעד העתידי של דעם כעת הם הצעירים, המבוגרים לא יוכלו להביא את עצמם לשנות את הקשרים החברתיים ואת המחוייבות לחמולות שלהם, על כן המצב ישאר כך. הצעירים מאידך התנעיינו בדעם אך לא הכירו מספיק לעומק לכן נותר פלח זה כקרדום לחפור בו.

מפלגות כמרץ והתנועה ערבבו קלפים ביניהן וחדש מדירת הנשים שנהייתה מפלגה חסרת תושיה, ירדה וכך גם המפלגות הדתיות שכוחן תש.

דווקא עכשיו, לאחר הבחירות אני פוגשת צעירים המכים על חטא ואומרים שהיו צריכים לחזק את דעם. הם מבינים שזו הייתה טעות לבחור במפלגות הקונצנזוס, כי הצבעות אסטרטגיות והערכת יתר של הפתק בקלפי ירדה ממילא לטמיון. כוחן של מפלגות השמאל באופוזיציה אינו רב. המפלגות נרדמות בשמירה בזמן שבין בחירות לבחירות ואילו דעם היא מפלגת שטח הפעילה כל השנה ואינה חדלה מרעיונות ויישומים יצירתיים.

 

רבים אם כן מבינים הצורך בשינוי תודעתי עמוק. מה שלא הבינו לפני כשבוע, בא כעת ועוד יתבטא ביתר שאת עם התפתחויות ומשברי העתיד. כולנו מודעים למצב הכלכלי שעומד להתפוצץ בפנינו ולנסיגתו של נגיד הבנק המברך אותנו כי אנו נזדקק להרבה מזל כדי לצאת מהבור שיצרנו בתקציב ומותיר אחריו את מי שיצטרך לשאת בנטל, מעמד הביניים והעניים. העשירים ימשיכו לעשוק את כולנו כרגיל וזאת על פי תיאוריות כלכליות בהן הוא תמך בהתלהבות.

דעם שסניפיה התרחבו מאז הבחירות ממשיכה בפעילותה ותפתח סניפים נוספים ברחבי הארץ, כך תגיע לקהל יעד רחב יותר. יש לדעם סיבה טובה לחשוב שהבחירות האלו הקפיצו את המודעות לקיומה בדעת הקהל.

 

 

אני כאן האדון

עתון הבוקר וההדים משאריות האתמול שעוד לא התפוגגו מחשיכים לי את הבוקר ומונעים ממני להמשיך כך את היום בטיולים ובמשיחת צבעים, ממילא הצבעים יצאו עכורים...

מצרפת כאן פוסטים שהעליתי הבוקר לערבוב קל כי הם מתחברים לסיפור קצר שכולו באסה אחת גדולה.

אתחיל באיש השרירים והבלורית, לפיד החי בפלקט שצייר לעצמו, הוא יישא וייתן עם הפלסטינים, כן, ייתן להם נתח פה , נתח שם, ויסתום להם את הפה. נרוויח זמן, מה רע?  ואת "החנין זועביד" הוא מדיר מהחשבון, חמישית מאוכלוסיית ישראל מודרת כאן! ועוד בהכללה שמית גזענית.

"מובן שהפסילה וההדרה סותרות בעליל את שהובטח במגילת העצמאות על "שוויון חברתי ומדיני גמור", על "אזרחות מלאה ושווה" ועל "נציגות מתאימה" של הערבים בכל רשויות המדינה היהודית. בדיוק השבוע לפני 64 שנים, בט"ו בשבט תש"ט, נבחרה האסיפה המכוננת, שהיתה אמורה, על פי הנאמר במגילה, לעגן עקרונות דמוקרטיים אלה ואחרים (חופש דת, תרבות ולשון, איסור אפליה על בסיס דת, גזע ומין) בחוקה משוריינת. אלא שהאסיפה המכוננת (דווקא בתמיכת המרכז-שמאל ובהתנגדות הימין) מעלה בחובתה האמורה והפכה את עצמה - במהלך מפוקפק מבחינה משפטית ומוסרית כאחד - ל"כנסת", כלומר לפרלמנט רגיל" ("לפיד, הזועביז', ואובמה" מאת משה הנגבי http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1916069#.UQYnU86Fvto.facebook)

וכך המשכתי להפליג כשאוזני קרויות לחדשות המושמעות ועיני בעיתון.

אודה בשארת אומר שאין עתיד בלי הערבים והוא צודק כמובן

"עולם האחווה שלפיד ג'וניור יוצר, שבו אין שמאל וימין, אוכלוסיות שלמות נשארות על המדרכה. זה עולם מעוות, כמו בימי הביניים, עולם של פיאודלים ונתינים. בעולם הזה שולטים אלה שנבראו בצלמו, ולמעמד הנתינים נשאר רק לחזר על הפתחים. ספרטקוס של תחריר ורוטשילד לא יסכים לזה, מהפכה חדשה בדרך.” אודה אני אתך עם כל הלב והנשמה, כי צריך להזיז כאן הר.

 

"בלי 11 הח"כים הערבים, גוש המרכז-שמאל היה מקבל 48 מנדטים. מתברר, שבלי העבדים אין שום עתיד להישג העצום של"

 

http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1916060

"אין עתיד בלי הערבים" מאת אודה בשראת.

 

ופרט נוסף קטן שמהדהד מאתמול ועד בכלל...

נכון שנכנסו לכנסת הזו נשים רבות אבל שימו לב באיזה צד של המתרס הן יושבות. במפלגות הניאו ליברליות נוכחותן מזערית וכך גם השפעתן!

הדרת הנשים הלכה למעשה מהפוליטיקה היא חזון נפרץ במדיניות הניאו ליברלית. זוהי מדיניות של גברים. נשים חזרו לפרופורציה שלכן

מהיום הסיסמא היא סמכי עלי!

 

אז בלי ערבים, ובלי חרדים ובלי בנט ועם שס ועם קדימה ועם התנועה לכל זה יש עתיד?

 

 תשאלו את נתן אשל. רספוטין של הצאריצה שרה, הוא יקבע מי ישב בקואליציה, 
ונמחל לעצמנו על כמה פשעים ועבירות קלות, כי מה כבר קרה, אז הוא הטריד איזו בחורה? 
גם אם התחושה היא שלפיד הוא ראש הממשלה הנבחר הצארע עדין בוחשת בקלחת המכשפות שלה המעלה אדים, ואם בנט ישאר בחוץ דיינו, גם זה לא רע אבל מה בכלל טוב פה?

נראה שהמדינה שלנו זקוקה לבדיקה של המ.ר.אי החדש, לא בטוח שתגובות המח כאן עובדות באופן תקין, סיכוי ענק שחלק ניכר מהמוח כבר מצמיח עשבים שוטים!

Top of Form

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ומשהו אופטימי קטן ונפלא

 

הסוציאליזם פורץ מבעד לשכבת השומן הניאו ליברלי

דוגמה אישית של אב, מחנך, אדם

 התמונה מועלית לצד הפוסט


מאמרי עתונות וניתוחים שלאחר הבחירות

מחנה המרכז והמחנה הלאומי-הדתי הולכים ומתמזגים זה בזה, ומגבשים מעמד הגמוני, גברי-אשכנזי-יהודי-מערבי בתרבותו, ניאו-ליברלי בתפישתו החברתית, כולל הגזענות האוריינטליסטית.

תרבות חדשה זו מוצגת כסגנון חיים, ומשרתת את בעלי ההון בכך שהיא מעלימה את ההיבט המעמדי ומעלה על נס רווחים מהירים, צבירת רכוש וצרכנות. זוהי המהפכה הציונית השנייה. השיבה אליה מאפשרת בריחה מן ההווה העני, המרוסק והכושל לעבר מיתולוגי מצליחני, מאוחד וכובש. זהו ניסיון של האשכנזים לחזור להיסטוריה של עצמם לבדם, מכיוון שהם מרגישים שהמדינה נשמטת מתחת לרגליהם.
יאיר בנט - דעות
http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1914360
 

יאיר בנט

על קיר בית ברחוב אחד העם בתל אביב מוטבע הגרפיטי "ירון זהבי לא מת 2000" . זהבי, הגיבור המיתולוגי של חסמב"ה - אשכנזי, גברי, מיליטריסטי, המנהיג שתמר האשכנזייה ונסים המזרחי נוהים אחריו - אכן חי וקיים ומוביל כעת את המהפכה הציונית השנייה (כפי שכיניתי אותה בספרי "לחשוב אשה"); אבל היום הוא נקרא יאיר בנט או נפתלי לפיד, זה לא ממש משנה.

ב- 1999 קבע סמי שלום שטרית: "המהפכה הציונית מתה". ב 2001 החרה החזיק אחריו ברוך קימרלינג, כשהכריז: "קץ שלטון האחוסלים" - אשכנזים, חילונים, ותיקים, סוציאליסטים הלאומיים (קרי, ציונים). לרגע היה נדמה שצדקו לנוכח מוסיקה וספרות מזרחית, נשיא ושר ביטחון מזרחים, הביקורת המזרחית הפוסט-קולוניאלית, הלהט"בים שלא מפסיקים לחגוג, התסיסה הפמיניסטית ואפילו "החרדים החדשים" שיוצאים לעבודה ולצבא.

אך מאז אינתיפאדת אל-אקצה יש בעומק החברה הישראלית כמה זרמים תת-קרקעיים, שמשקפים ניאו-ציונות - שיבה מחודשת ומעודכנת לעיקרי הציונות הישנה. אני מתכוונת לשלושה תהליכי שינוי עיקריים: הגבריות החדשה, הברית האשכנזית בין המרכז (וחלק מהשמאל) החילוני לימין הדתי, והממלכתיות המעמדית - הברית בין הון, שלטון והמעמד הבינוני. הצלחתם של יאיר לפיד ונפתלי בנט הוציאה את המהפכה אל אור היום.

לפיד ובנט הם תאומים: גברים מסוקסים, מצליחנים ומבוססים, מעורים בתרבות הצריכה והפנאי האמריקאית ומעודדים אותה, מדברים בשם א/נשים הדומים להם, ומעטרים בנשים נאות את רשימתם לכנסת אך אינם ששים לדבר על פמיניזם או על מזרחיות. הצבא והמיליטריזם הם נר לרגליהם - אחד מכנה זאת "שוויון בנטל" והשני הפך את מפלגתו למפלגת הצבא בנאום ההכתרה שלו מיד עם היוודע תוצאות הבחירות.

כלכלית, דתית וערכית הולכים ומיטשטשים ההבדלים בין המחנות שהשניים מייצגים, מה שמייצר ברית של אשכנזים שמורשתם מערבית-קולוניאלית ויהודית. שניהם מדברים יהודית רהוטה ושניהם שואפים לאחד תחת חסותם חילונים ודתיים, מתנחלים ו"שמאלני-מרכז". אצל האחד בולט הרב שי פירון, ואצל השני - איילת שקד. תפישתם הכלכלית-החברתית קרובה עדמאוד: כלכלת שוק, גלובליזציה, חינוך דיפרנציאלי, חיזוק מעמד הביניים. שניהם מרבים להשתמש בשיח של אחדות ובאתוס קולקטיוויסטי, מעין "כור היתוך" מחודש המשליך רבים לשוליים (פלסטינים, עניים, דרי שכונות, מהגרי עבודה, פליטים, נשים, עובדים לא מאורגנים). יש הבדלים ברטוריקה של שני המחנות, אך שניהם דוגלים למעשה בעיצוב ובשימור יחסי כוח, שליטה וניצול בחברה, בכלכלה ובתרבות.

המחנה הגדול ששניהם מייצגים הוא המוביל את המהלך התרבותי המתנהל זה יותר מעשור, של חזרה ל"ארון הספרים היהודי". על פניו מהלך זה נראה כחיפוש אותנטי אחר זהות ישראלית, הבאה במקום הזהות החילונית החלולה, כביכול. אך הוא נולד על רקע קריאת התיגר של ישראלים-פלסטינים, מזרחים ונשים פמיניסטיות, והוא נראה כניסיון לחיזוק הזהות הישראלית-האשכנזית.

מהלך זה מקרב בין מה שמכונה מחנה "המרכז-השמאל" למתנחלים: מצד אחד, החילונים עוברים תהליך דתיזציה ומתעניינים במקורות הדתיים והמיסטיים היהודיים. מצד אחר, הדתיים עוברים תהליך חילון: המתנחלים והדתיים-הלאומיים (בעיקר הצעירים) נוטים לאמץ מנהגים שבעבר איפיינו חילונים בלבד (בילוי בפאבים, נסיעה להודו, קולנוע ואמנות, יחסים חופשיים יותר בין המינים, אימהױת ללא נישואין ועוד). הם מבטאים את השינויים הללו באמנות ובקולנוע מסוג חדש, המעוררים הערצה ותמיכה בקרב בעלי בריתם החדשים - החילונים האשכנזים. לשון אחר, מחנה המרכז והמחנה הלאומי-הדתי הולכים ומתמזגים זה בזה, ומגבשים מעמד הגמוני, גברי-אשכנזי-יהודי-מערבי בתרבותו, ניאו-ליברלי בתפישתו החברתית, כולל הגזענות האוריינטליסטית.

תרבות חדשה זו מוצגת כסגנון חיים, ומשרתת את בעלי ההון בכך שהיא מעלימה את ההיבט המעמדי ומעלה על נס רווחים מהירים, צבירת רכוש וצרכנות. זוהי המהפכה הציונית השנייה. השיבה אליה מאפשרת בריחה מן ההווה העני, המרוסק והכושל לעבר מיתולוגי מצליחני, מאוחד וכובש. זהו ניסיון של האשכנזים לחזור להיסטוריה של עצמם לבדם, מכיוון שהם מרגישים שהמדינה נשמטת מתחת לרגליהם.

בנימין נתניהו הוא האיש המתאים ביותר לעמוד בראש המערכת החדשה-הישנה הזאת, שהוא דוחף לכינונה ולחיזוקה מאז כניסתו לפוליטיקה. יחד עם יאיר בנט יוביל אותנו שוב ל"שנה שחורה" (בלשונו של שלמה סבירסקי), בדומה ל 2001, שהתאפיינה בשבע מכות: מכת המלחמה, מכת ההנהגה הכלכלית, מכת הפיחות, מכת האינפלציה, מכת המשבר הפיננסי, מכת המיתון ומכת האבטלה. כמו קודמתה, קורבנותיה הם מזרחים (ותיקים, אתיופים ועולי הרפובליקות המוסלמיות מחבר המדינות), ערבים (בפלסטין ובישראל) ונשים מכל רקע. הפעם מצטרפים אליהם גם מהגרי עבודה ופליטים. יאיר בנט ונפתלי לפיד יהיו חיילים מרכזיים בשנים השחורות הבאות.

 
 

המסע רק החל

 

בחירות לכנסת ה19 שהיו כרוניקה של… הן גם ההוכחה הבהירה ביותר מלב המאפליה, המדגישה את הצורך לקום ולהתנער, להמשיך בעשייה, להכפיל ולשלש. כי המסע לתקווה ולשלום עוד בחיתוליו

 

24/01/2013

 

כשהתחלנו את קמפיין הבחירות

הייתי טירונית "במסלול דעם" שנה וחצי

הייתה זו המחאה החברתית שבמהלכה הצטרפתי לדעם

בזמן שעבר קרו דברים,

רגלי נשברה בכרם הזיתים של שאדמות רוחא,

לאחר מכן נטשתי לחודשים של שהות בארה"ב

ובחודש שלפני תחילת קמפיין הבחירות הרגשתי תלושה

חשבתי להחזיר את ה"תג" להפוך לתומכת.

אהבתי לדעם מעולם לא פחתה, התעשטתי ונותרתי בפנים

ומכאן רק נשאבתי יותר ויותר לתוך הוויית התנועה.

תקופת הקמפיין הייתה התקופה המסעירה ביותר שחוויתי.

עבודה רדפה עבודה בקצב שכמעט אי אפשר היה לעמוד בו

אך לא רציתי לוותר על רגע של עשייה.

שעות השינה התמעטו, הכתיבה הפכה לדרך חיים

הציור חיכה בצד לתורו.

נוצרה אחווה, אחווה בין תומכים וחברים במפלגת דעם.

המפלגה הקטנה הפכה למתוקשרת וחשובה

והאמינו לי כך גם נותרה,

מפלגה אחת וייחודית שאינה מדברת לאומיות,

שאינה מגדירה עצמה במסגרת היהודית כנגד, או הערבית כנגד,

אלא כיהודית ערבית.

במדינה עם חברה חולה, הטומנת ראשה בחול.

מדינה השוכנת בגבולות לא מוגדרים, שאדמתה רועדת.

סגורה מפני "אויביה" סגורה מפני חבריה.

נהיינו עם המוגן בכיפת ברזל.

עם היוצא כל ארבע שנים למלחמת "עופרת יצוקה" או "עמוד ענן".

עם שתוצאות הבחירות לכנסת ה19

העידו כי עדין לא הפנים העובדה שחייבים לדבר,

חייבים לשבת עם שכנינו ולנסות להגיע לעמק השווה

וגם אם העמק יהיה רצוף מהמורות,

יהיה שווה…

שמחה להיות במפלגה שעושה לסיום הכיבוש,

שעושה לדיבור וליצירת גשר בינינו לבין שכנינו הערבים.

מפלגה שמבינה שעשייתה החברתית הענפה,

חייבת לעבור דרך הערבים היושבים בתוכנו ולסיים הכיבוש.

מפלגה שמבינה מהות הצדק לכולם.

שמחה שהוענקה לי ההזדמנות

להיות חלק מהעשייה בקרב האוכלוסיה הערבית

לגוניה ולבעיותיה וגם לסגירותה.

זהו קרדום לחפור בו!

אסור להרפות לרגע

אסור לתת לאכזבות לרפות ידים,

גם אם לא ייוצר שלום "מושלם" בדור זה או בשני הדורות הבאים,

גם יחסי שכנות קבילים דיינו.

חווה את מפולת הבחירות הזו

ואיני מדברת על דעם מפלגתי,

נהפוך הוא, אני גאה להיות חברה פעילה בה,

אלא על הבחירה שנעשתה במפלגות ריקות מתוכן,

הכלום הנורא שחבר מיידית אל תהום האופל

של הממשלה הקיימת עם תוספות רעות.

הקושי כל כך גדול ולכן ברור לי גם מבעד מסך דמעות

שאנו חייבים לקום ולהמשיך ביתר שאת.

חייבים למצות את הגיוס הנרחב והיפהפה של אנשים מעולים

שהצטרפו אלינו לאחרונה ולהמשיך בעשייה,

להגביר את קצב העשייה בקרב ערביי ישראל.

להגביר את העשייה בחברה הישראלית בכלל.

כל מה שנעשה על ידי מפלגת דעם עד היום מבורך

ובעתיד מקווה שיועצם!

 

Latest comments

22.06 | 00:29

תודה עיינה. יש עוד רישומים רבים שאינם בקבוצה הזו אבל באותו נושא ובאותה הרוח...

...
21.06 | 18:50

יפה פה, מחכה לראות המשך הקו, עיינה

...
21.06 | 00:17

אני מודה ...ותודה על תשובתך לאשר את חברותי ולכן אני
ומפנה אותך לאתר יפה שתביני היכן אני עובד ונמצא בתקופה זו של חיי

WWW.ARAVARD.ORG.IL
אשמח לקפה אייתך בהזדמנות

...
08.07 | 02:24

תודה ענת
הבעיה היחידה כמו שאמרה לי חברה לפני זמן מנה שאם מישהו יסכים להציג אותי עם עבודות כאלו זה בטח יהיה רק בגלריה של אום אל פאחם. והאמת שאני אוהבת אותם(: והר

...