קומץ עפר

גבולות של שתיקה, גבולות של דיבור

חיפוש אחר זהות וחיפוש אחר מקום

הם שני הדברים העיקריים שמובילים ומייחדים  אותנו בחיים

האם הרשתות מסייעות באיבוד זהותנו?

בשנתים האחרונות הגעתי להבנה שהניסיון למפות את עצמנו מגוחך.

בעולם הנשלט באמצעות מודרניזציה (הטכנולוגיה המתקדמת)  

וגלובליזציה שתוצריהן האולטימטיביים הוא הכפר הגלובלי.

מה שנראה בתחילה כבשורה קם כגולם על יוצרו,

במובנים של כלכלה ומדיניות אך גם  במובנים של חברה, חינוך ותרבות.

הגדרת המקום שבו אתה נמצא היום אינה אלא סך הישויות שאתם אתה נמצא בקשר.

קשר בחיי היום יום , בעיקר קשרי עבודה שהם רופפים אם בכלל קיימים.

קשר עם אנשים המחוברים אתך רעיונית ברשת.

הרשתיות הפכה לעולם אינסופי פרוץ. בלי גבולות.

אינפורמציה היא חומר עביר ברשתות החברתיות ובבלוגים

 ואנחנו הופכים לערוץ מוליך זרם, כך גם מתחזקים את קיומן של הרשתות

 לחברה יש כוח, כוח עצום גם במרחב הרשתי  שעליו היא חולשת.

ובו היא עושה שימוש, אך גם שבויה בקסמיו של מרחב זה

סמלי הלאום מאבדים את הרלבנטיות שלהם.

מה שנותר היום הוא הקשר המהותי שלנו אל אנשים קרובים

 והמטר המרובע שעליו אנו יושבים, אותו אפשר למצוא גם במקום אחר בעולם,

 אין למולדת רלבנטיות. אדם הוא אדם באשר הוא.

כשכתבתי את שירי יקיצה. הרגשתי כמו מוסלמי

שכל מקום בעולם נכון עבורו כל עוד יש לו שטיח תפילה נישא

את השטיח הזה הגדרתי כקומץ עפר

המתפלל פונה מזרחה,  בכיוון יש אמנם סוג של היאחזות, אך היא סמלית.

כך גם היהודי "הגלותי" הנודד, הלא ציוני,

גם הוא מפנה פניו וזיקתו למזרח בעת התפילה, לירושלים

אך גופו נשאר במערב. הוא אינו מתכוון להתיישב כאן.

האם הבשורה שיביאו הרשתות

היא היותן המחק האולטימטיבי של גבולות על מפות העולם?

                                                           _____________________________________________

10/11/2012

מענה לדברי אני מוצאת אצל רוסו

כותב רוסו בחיבורו:"´היסודות לאי-השוויון בין בני האדם" :
"הראשון שגידר לו חלקת אדמה, והעלה בדעתו לומר זאת לי היא, ואף מצא סביבו
אנשים תמימים דיים להאמין לו, היה מייסדה האמיתי של החברה האזרחית. כמה
פשעים, כמה מלחמות, כמה רציחות, כמה אומללויות וכמה זוועות היה חוסך מן
המין האנושי מי שהיה עוקר את יתדות הסימון ,או ממלא בעפר את התעלה, וקורא

10/11/2012

הגלובליזציה צומחת מהאינטרנט, כך גם הכסף והשיטה הגלובלית של העברת והנפקת כספים, שוק המניות וכו' . כדי להלחם באלו צריך להשתמש בנשק שלהם... הפעולה העיקרית צריכה להיעשות תוך אסטרטגיה ותכנון רציני ועקבי . נגד הון צריך להלחם עם הון ולשם כך יש עדין

10/11/2012

כשכתבתי את הפוסט הנ"ל לא ידעתי עד כמה האפשרויות הגלומות באינטרנט הן כבירותוכמה שינויים אפשר להעביר אתן, למשל האפשרות המדהימה של דמוקרטיה ישירה כפי שהצליחו להעביר בפינלנד ובאיסלנד, שבה העם החליט לתת לבנקים לקרוס במקום לקבל תכנית כלכלית להבראתם..."ההתנגשות הובילה לגל מחאה גדול ולדרישת הציבור לכונן חוקה חדשה. החוקה הזו נכתבה בשנה שעברה, ישירות על ידי הציבור האיסלנדי, באמצעות קבוצה מתוכו שהוגרלה באקראי, והחוקה זו עברה בהצלחה משאל עם. כיום, תוך כדי יציאה מהמשבר הכלכלי, באים האיסלנדים חשבון עם הבנקאים והפוליטיקאים שגרמו לו.  וזאת גם באמצעות הפגנות אך גם נגישות פרלמנטרית ישירה באמצעות האינטרנט." וגם כאן בארץ מתקיים ערוץ כזה הנקרא "שתוף הציבור" באינטרנט אך הוא נחשב רק לניסוי ואיש אינו נותן את הדעת עליו בצורה רצינית "השלטון בפינלנד העביר במרץ אשתקד חוק שמוריד את מספר החתימות הדרוש לעצומות אזרחיות כדי שהללו יגיעו לדיון והכרעה בפרלמנט. בימים אלו עולה לרשת מנגנון רשמי לחיבור עצומות וחתימה עליהן, ואזרחי פינלנד יכולים כבר עתה להעלות עצומות, להצביע עליהן בקליק וכך להניח אותן על שולחן הפרלמנט בפינלנד. המעבר של הדמוקרטיה הפינית לזירה האינטרנטית הופכת אותה למבוזרת ונגישה וכך מגדילה את כוחו של ההמון".

27/1/2013

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3587161,00.html

 http://hamishmar.org.il/?p=10179

תושבי פינלנד מצויידים היום בטכנולוגיה המאפשרת הצבעה והשפעה ישירה על המצב המדיני, חברתי, כלכלי. וכן בחירות בקוונות, זהו עם קטן ומאד אכפתי בנושאים הנ"ל וכעת גם יכול ללהפיע בצורה דמוקרטית ובהליך קל של לחיצה על כפתורי האינטרנט.

10/11/2012

9/11/2012

7/11/2012

שיח מעניין על מפלגת דעם בעקבות כתבה במגהפון על ערב היכרות עם דעם אותו העבירה אסמא אגברייה זחאלקה

 http://megafon-news.co.il/asys/archives/95846

4/11/2012

קראתי היום את כתבתו של סלמן מצלאחה , בו הגדיר את יצחק רבין כמי שנרצח כישראלי ולא כיהודי . כך המשכתי להרהר בו ובזקני השבט, ממחוללי הרצח ב"דין רודף" ומי שרצחו תהליך שלום שהיה הדבר היחיד שיכול לשנות את פני המזרח התיכון.  

בהמשך נקלעתי לראיון עם יוסי ביילין המתקיים ברגעים אלו, ממש ברגע שבו עמדתי לסגור את הטלוויזיה . השיח הוא כמוב רצח רבין ו"רצח הסכמי אוסלו" ביילין אינו מתנגד לעצרות לזכרו של רבין ועם זאת מדגיש כי יש לחשוב על פועלו ולא על הזיכרון והטקסים סביב הרצח שלו. הוא מתאר את רבין כאיש ג'ינג'י, עם פתיל קצר, נחוש ומדינאי מעולה אך גם סגור ששפת גופו סימנה מבוכות, איש מורכב. רבין בא לפוליטיקה כדי לעשות דברים. הוא היה מדינאי פרגמטי מאד (לא פוליטיקאי) לא דיבר על עתיד ארוך. קשה לשים את האצבע על הפתרון שהוא רצה. אך הוא הבין שחייבים להגיע להסדר עם הפלסטינים לפני שבאיראן יהיה נשק גרעיני. רבין היה איש מעשה אמתי , נבון עם תובנות עמוקות. פעל רבות למען שוויון כין יהודים לערבים. למען חינוך ולמען תשתיות. היה מנהיג מעולה בכהונתו השנייה.
עם הירצחו , נגמר התהליך המדיני, נגדע. הפלסטינים שרצו להגיע אתנו להסדר, למרות הסטיגמה שלנו האומרת שהם אינם רוצים שלום אלא רוצים הכל. לאחר הירצחו הבינו שאצלנו קיימת הבעיה. אצלנו רוצחים ראש ממשלה שאינו נוח למדורת השבט.
מדוע אני מעלה את השיח הקצר הזה כעת, אותו שמעתי בתכנית ראיונות שאיני נוהגת לשמוע וגם הופתעתי מהופעתו שם.
בביקורי באילת בשבוע שעבר ישבתי בערב סביב שולחן אליו זוג צעיר ביקש בנימוס להצטרף. נרקמה שיחה ביני לבין הבחור, שהוא תושב טייבה. הוא סיפר לי כיצד נגדע חלום השלום של ערביי ישראל , לו היה עולה בידו של יצחק רבין להביא את השלום, הוא אומר, היינו יושבים כאן במדינה עשירה ומשגשגת ביותר בעולם. מגינה לא כלכלת מלחמה וללא תקציב ביטחון עצום כל כך. מצב היהודים והערבים היה שונה בתכלית והיינו יכולים לחיות חיינו בלי הפחד בו משתמשות הממשלות שלאחר רבין כדי ליצור משילות. הוא הבהיר לי עד כמה היה רבין גדול וחשוב ברח' הערבי בארץ.
מכאן אני עוברת לשאלה כמעט בלתי נמנעת שנשאלה בערב היכרות עם מפלגת דעם לפני כשבועיים . השואלת רצתה לדעת כיצד נוכל לדבר ולעשות שלום עם הערבים לאור העובדה שהם צרים עלינו להשמידנו ולזרוק אותנו לים. יעקוב בן אפרת מזכ"ל תנועת דעם ענה לה, כי לו הייתה ערה לשיח הייתה שומעת שבזמן רבין ברח' הערבי הייתה תקווה. ורבים מהערבים קראו לבניהם בשם יצחק, או רבין.
סיפרתי על כך לתלמידה שלי המצהירה שהיא בשמאל, היא אמרה לי שזה שקר, לא היה ולא נברא, הערביים כאן מעולם לא כיבדו אותנו ובטח שלא את רבין, מבחינתם הייתה זו רק חולשה.
ואני יושבת לי כאן וחושבת, כיצד אפשר בכלל להגיע למצב של אמון, כאשר האנשים כאן חיים מבוקר עד ערב את האי אמון הזה. כיצד פוליטיקאים קטנים ורעי רוח מצליחים באמצעות הפחדה אינטנסיבית לגרוםלנו להתבצר בעמדות סגורות המעדיפות, כיבוש, אפרטהייד ומלחמה!